אני כועסת - כמוני

CS · 2025-12-06T10:28:26+02:00

אני כועסת על עצמיעל הרצון להעלם, לא להיות על שאני חיה, ולא מצליחה לחיות,כשאחרים מתו וטרם הספיקו לחוות.אני כועסת על כישלון של טיפול,על חוסר אמון.אני כועסת על חוסר הצלחה,על עצלנות, אנוכיות,על ניתוקים,על סערת רגשות,על חוסר סבלנות,על היותי נטל.כועסת על חלומות שנשארו במגרה,על חוסר התקווה.אני כועסת שלא דיברתי,לא צעקתי,לא הפסקתי,לא גרמתי לו להפסיק.אני כועסת שהמשכתי הלאה,כביכול המשכתי הלאה,על התמימות.אני כועסת על השיגרה שלי, שמלאה בריק.אני כועסת על הפגיעה באחרים,על קנאה,על התרחקות מאנשים טובים,אני כועסת שלא הייתי שם בשביל האנשים שחשובים לי.שלא עזרתי, שלא שמתי לב, שהלכתי עם העדר,שנתתי לכם להרגיש כל כך רע, להיות בזה לבד.שאני עדיין לא שם, איתכם.אני כועסת על עצמי, שאני חברה כזאת רעה לי.שלא הייתי לי כתף תומכת,שלא ידעתי להרים את עצמי,שאני עדיין לא יודעת,שאני מורידה את עצמי, יותר מאחרים.אני כועסת על הביקורת,אני כועסת על ימים שאני שלא מצליחה לקום מהמיטה,על פחדים,על שקרים,על זה שיכולתי להיות יותר, בשביל אחרים,יותר בשביל עצמי,יותר נקודה.אני כועסת על המשפט "אני בסדר",על העמדות פנים,על המחוייבות להראות שהכל טובעל מסכות.אני כועסת של ימים שביקשתי הסבר על התחושה של העצב,ואז קיבלתי פשוט סיבה נוספת להיות עצובה, אבל לא תשובה.אני כועסת על שנים של הכחשה, ואחר כך שנים של הצפה ריגשית,על חוסר איזון,על איבוד פרופורציה,על הקטנה וזילזול,על היסטריה.אני כועסת על זה שאיבדתי את עצמי,על זה שאני לא יכולה להגיד שאיבדתי את עצמי,כי אני לא מבינה אם בכלל בניתי את עצמי, או שאני פשוט לא אוהבת את מה שנבנה.אני כועסת שעל כל משפט, על כל מחשבה, יש 5 נוספות שמטילות בה ספק.אני כועסת שלא ניצלתי את הזמן היקר שנתנו לי,שלא הערכתי מספיק,שאני עדיין לא מעריכה מספיק,שאני מתלוננת, כשיש גרוע יותר.אני כועסת שאני יודעת ולא משנה,לא משתנה,דיבורים או יותר נכון מחשבות, בלי מעשים,אני כועסת שיש לי כל כך הרבה, ועדיין מרגישה שחסר, מרגישה רע.אני כועסת על עצמי שאני כועסת עליהם,אבל אני כועסת עליהם,כועסת שלא ראו,שלא היו,שלא שמו לב,שהיו עייפים מידי בשבילי,אני כועסת לא התערבו,שלא שמו לי בשק הערכים אהבה עצמית, יכולת, אומץ.שלא נתנו לי את ההרגשה שאני טובה כמו שאני.אני כועסת שמנעו ממני,שפחדו עלי, מנעו ממני ליפול,שחשבו שאני עדינה, שבירירת,שלא סמכו עלי.אני כועסת שאמרו שאני רועשת או משוגעת.אני כועסת שהחלומות שלהם התבטאו דרכי.אני כועסת שהם נזכרו מאוחר מידי,וגם זה בקושי.אני כועסת שלא קיבלו אותי,שהסתכלו עלי עקום,שפגעו בי, ששברו לי את האמון.אני כועסת על המצבעל השתיקה,על ההמולה,על היוהרה, על החיים בבועה,אני כועסת על אנשים שאוטמים אוזניים ועוצמים עיניים.אני כועסת על אלה חושבים שזה משחק,שלא נאמנים לעקרונות, לאנשים, לעצמם.אני כועסת על האנשים שבגללם אנחנו סובלים.על האנשים שלקחו כסף על חשבון חיים של אחרים.על האנשים שהרשו לעצמם לשנוא אחרים, כי בחרו בדרך שונה,על חוסר תקשורת,על חוסר כבוד,על תגיות.על אלה שהרשו לעצמם לשכוח,הרשו לעצמם להזניח. אני כועסת על החוסר יכולת שלי לבטא את זה,להוציא את זה,אני כועסת כי אני מרגישה כל כך עצובה,אני מרגישה כל כך חסרת אונים,מרגישה כל כך לבד,אז הגיע הכעס על החולשה.על כולם, על עצמי, על המדינה, על האנשים שאיתנו, על האנשים שלא איתנו, על משפחה.אני עצובה וכרגע אני לא מוצאת חמלה, אז אני פשוט כועסת.