כמה אירוני זה לקשור שרוכים לבן אדם ששיתק אותי למשך כל היום
לטפל בזה שהגיע עד לחלומות שלי, והפך אותם לסיוטים
כמה אירוני זה לברוח לשינה, כי אני כל כך עייפה, ולהתעורר כאילו לא ישנתי בכלל
לברוח למיטה, ולדעת שגם שם אין בי מנוחה
כמה אירוני זה לפחד שיקראו לי עצלנית, למרות שאף אחד לא יודע כמה אני עושה
אבל אז גם לפקפק בעצמי, כי מה אני בכלל עושה
כמה אירוני
כמה אירוני זה לסכם תקופה, אבל לדעת ששום דבר כמעט לא השתנה
או שאני סתם מפחדת להגיד שהחמיר
וכנראה שאני באמת מפחד להגיד
אבל לפעמים אין צורך
כמה אירוני זה לשקר לעצמך ולא לדעת בכלל
להקים אי שם