נמאס לי כל היום את השריון ללבוש, 
 
לברוח מכל המחשבות בראש, 
 
לנסות להיות אופטימית מועילה, 
 
ולחשוב שעוד מעט תבוא עת הגאולה.
 
בתוכי יש בור שחור וחשוך,
 
רוצה לשקוע בו ולהוריד הילוך.
 
מול כולם הכל טוב,
 
בפנים רוצה רק לישון ולכתוב.
 
עושה מעשים שאני לא אמורה,
 
ואני מתביישת בהם נורא.
 
חתכתי את עצמי,
 
והאיזור של הצלקות הישנות שוב אדמומי.