אני מפחדת מזה שזה יעבור

לפחות לעכשיו

ואז זה יחזור מתישהו

בשנות השלושים או משהו

שסוף-סוף זה יקרה, 

סופית

וכולם יחשבו שרק אז השתגעתי.

כשאני אדע שזה היה ככה תמיד.

אני חושבת לעצמי לפעמים, שאולי כדאי שזה יקרה עכשיו. ככה אני אפטר מזה מהר,

כבר תהיה עליי את התווית של הילדה המשוגעת.

אני כבר אכיר את הכל

כבר יהיה לי מרשם

ואני כבר אהיה מאוזנת

אז אולי באיזשהו אני רוצה קצת להתפלפ עכשיו? 

כדי שהעתיד שלי יהיה וודאי ומסודר?

שהסביבה הזאת כבר תהיה מוכרת?

אבל הצד הנכון אומר לעצמו.

זה בחיים לא יהיה וודאי?

זה כל הזמן משתנה?

זאת בחיים לא תהיה סביבה בטוחה

או