למה כשאני חושבת על זה אני רוצה להרגיש שְלֶווה. הבעיה היחידה עם זה היא שאני כבר אחת כזאת.
לא?
אז מה זה אם לא שָלְווה?
מה אני בלב מרגישה?
הרצון לעשות דברים,
לרוץ,
לזוז,
הוא לא שם.
זה לא אומר להיות שְלֶווה?
כנראה שלא
כי למה אני מרגישה את החוסר בלב?
את הקוביה החסרה.
אז הבנו זה לא שָלְווה, אני לא מאושרת.
אז אולי מישהו ידע להגיד לי מה זה?
מישהו שיעזור?
שידריך?
שיתן איזה רמז?
כי לבנתיים זאת לא הרגשה מוכרת ואהובה
או שאולי
היא כבר הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני
והיא תמיד שם,
פשוט לפעמים מתעמעמת
לכמה דקות.
השקט.
אז מה היא שַלְווה?
