רוצה לצעוק בקול גדול
לתת לכאב לחדול
אבל במקום זה אני מתחת לשמיכה 
מנגבת דמעה שנשרה
וברגע שהאור בחדר נדלק
שוב אני רואה את העור המצולק  
הלוואי שהיה שם מישהו שיחזיק לי את היד 
שלא אצטרך לעמוד מול המראה לבד
אבל מי האביר שלי על הסוס הלבן?
מי יאהב אותי וארגיש בתוך ענן?
או אולי הוא יהיה על אופנוע שחור
נברח ביחד ולא נסתכל לאחור
זה לא משנה מי יבוא
העיקר שיאהב אותי בכל ליבו
שאדע שבשבילי הוא בסיס 
ואת כל הכאב שלי עליו אוכל להעמיס
 אבל יש עוד כמה שנים ככה אומרים 
אבל בנתיים מי ימלא בליבי את החורים?
החורים שכמהים לאהבה
שרוצים קצת שלווה
חיבוק או מילה טובה
כשהוא