זֶה בְּהֶחְלֵט מַפְחִיד לְהַחְלִיט,
מַהִי הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לַתַּכְלִית.
בֵּין הַקָּטֵגוֹר לִפְרַקְלִיט,
אַתָּה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ מֻגְבָּל שִׂכְלִית.
.
הַהַחְלָטָה קָשָׁה,
וְאַתָּה מְפַחֵד מִתּוֹצָאָה מְבִישָׁה.
אַךְ בִּמְקוֹם לְסַיֵּם אֶת הַפָּרָשָׁה,
אַתָּה חַי בְּהַכְחָשָׁה.
.
הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּעָיוֹת,
לִטְעֹן טְעָנוֹת – לְהַצִּיג רְאָיוֹת.
לִפְעֹל עַל פִּי הַהַנְחָיוֹת,
וְלָלֶכֶת לְכֹּל הַהַפְנָיוֹת.
.
אֲבָל זֶה מַפְחִיד וּמַרְתִּיעַ,
מָה אִם הַסּוֹף הַטּוֹב לֹא יַגִּיעַ?
אוּלַי רַק אַפְסִיד יוֹתֵר?
אוּלַי כְּדַאי לִי לְוַ