• כֹּל דַּקָּה מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ שָׁעָה,
    כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּסֵבֶל וְלֹא בְּהֲנָאָה.
    וְהַתְּחוּשָׁה הָרָעָה – הִיא כְּמוֹ הַרְשָׁעָה,
    שֶׁמַּזְכִּירָה לוֹ שׁוּב וָשׁוּב – שֶׁהוּא טָעָה.
    .
    אֵין לוֹ כּוֹחַ סֵבֶל – אֲבָל הוּא מַמְשִׁיךְ לִסְבֹּל,
    הוּא מְנַסֶּה לִפְרֹחַ – אַךְ מַמְשִׁיךְ לִנְבֹּל.
    הַחַיִּים לִמְּדוּ אוֹתוֹ אֶת מִגְבֶּלֶת הָאָקָמוֹל,
    הוּא חוֹשֵׁב עַל הַמָּחָר – אַךְ חַי אֶת הָאֶתְמוֹל.
    .
    הַזִּכְרוֹנוֹת מַכְאִיבִים,
    גַּם אֵלֶּה שֶׁל יָמִים טוֹבִים.
    אֵיךְ הִגַּעְתָּ מִזֶּה לְזֶה?
    לִפְעָמִים זֶה מַרְגִּישׁ לוֹ שֶׁהוּא הוֹזֶה.
    .
    שֶׁהוּא חַי א