ער"ן - עזרה ראשונה נפשית

היי, אני נשוי 14 שנה, השבוע נולד לנו עוד תינוק וכרגע יש לנו שניים. אחד ההורים של אשתי הגיע לעזור לנו עם התינוקת והוא עוזר לנו בניקיונות ובסידור של הבית. יש לי טיפה קנאה ביכולות שלו, אשתי מעריצה אותו. אבל בגדול יש לו גם נטייה להתערב באיך אנחנו מנהלים את הבית, זה הגיע עד לסידור המגנטים על המקרר. כרגע אנחנו עסוקים בלטפל בזעטוט החדש אבל זה מרגיש לי מאד מוזר שהוא מרגיש בנוח לנקות ולסדר דברים בצורה ספציפית וכך אני מרגיש שאני מאבד את הייחודיות שלי בבית שלי. בנוסף לכך, הוא מצליח לסרק את הילדה כמו שצריך וכשאשתי מבקשת ממני לסרק אותה אני מאד לא

אין לי עם מי לדבר אין לי חברים אין לי אף אחד בעצם אני מרגיש ממש חסר משמעות חסר תכלית הנפש שלי ממש בתוך בור למטה למטה לא הגיע ומגיע לי לחוות את זה אין לי מילים באמת שאני בן אדם טוב אבל יש בי דברים לא פתורים שאני בעצמי לא יודע מאיפה הם באים ומאיפה הם נובעים שגורמים לי להרחיק אנשים או להתנהג מוזר נפגעתי ממש מהשורש ואין לי מושג איך לפחות לגעת במה שקרה לי שהייתי ילד כי פשוט אין לי מושג למה אני מתנהג ככה תאמת שאני חושב שאני לא אשם באחוז במצב שאני נמצא בו חשבתי הרבה ושום דבר לא באשמתי אולי זה נשמע התנערות מאחריות אבל זה לא פגעו בי הרבה והשפי

אני לא מצליחה להתמודד לבד. 

אני מרגישה כאילו אני צריכה תמיכה כמעט 24/7.

וזה לא מספיק. 

כי כואב לי מבפנים. 

ואני לא יודעת איך לטפל בכאב הזה, למרות שאני מאוד מנסה. 

ולפעמים על פני השטח הכול בסדר. 

למה אני לא יכולה רק לכאוב וזהו? זה היה יכול להיות לי קל יותר, כי ככה אולי היו מבינים את הכאב שלי טוב יותר.

א

היי,  אני עובדת בשנים האחרונות כמטפלת לנוער חרדי בסיכון ולאחרונה קיבלתי על עצמי גם לעזור לאנשים בהתנדבות, אז מישהו הפנה אותי לאתר המדהים הזה שאני אוכל לעשות פה את ההתנדבות שלי, אז הפרטי שלי פתוחה ואני אשמח להקשיב ולנסות לעזור,  

בגיל 5 למדתי שאני צריך לרצות את כולם וזהו, נמחק האני. גם בחיים לא דיברו איתי על רגשות. בבר מצווה אמא שאלה אותי אם אני מתרגש. שאלתי בתמימות, "מה זה אומר?" והיא חייכה.

בגיל 14.5 נכנסתי לישיבה וכבר בחודש הראשון נשלחתי לפסיכיאטר, כי אמרתי ליותר מידי אנשים שאני רוצה להתאבד. ההורים נבהלו, והלכו איתי לדוקטור מבוגר ומקריח. ציפו שאני אספר בפתיחות מול שלושתם מה אני מרגיש ומה עובר עלי, כשבקושי לעצמי אני מצליח לספר.

אז חרטטתי. וחזרתי לישיבה. ונשלחתי שוב. וחוזר חלילה.

ושלחו אותי למטפל רגשי שבמשך שנה וחצי, (בעיקר) דחף אותי לחזור למסגרת בכל מחיר והצ

שוב שבת, שוב שקט מהעולם ל 24 שעות ומחסור בתעסוקה.

אני עדיין גרה אצל ההורים ואני באה ממשפחה דתית.

החדר שלי נראה זוועה ואין לי כבר כוחות לסדר אותו. עד שאתחיל לזוז יבואו מבית הכנסת.

מצד אחד בא לי שגרה מצד שני ממש לא. היו לי שלושה שבועות עמוסים ועכשיו אני זקוקה לקצת שקט.

מתלבטת עד כמה זה בסדר שאנסה לנצל את השבת לעבוד על מטלות בתואר.

אני לא מצליחה לקרוא ספרים, לישון זה פתרון קל שהורס לי את יום ראשון.

שבת מציפה דברים שאני רוצה להשכיח ולהתקדם הלאה.

יש פה עוד במצב שלי?

היי אני צמה היום ויש לי סחרחורות וחולשה מטורפת. החלום שלי שהבית יהיה נקי לסוף הצום וגם שיהיה אוכל מוכן.

רוצה להצליח לקום ולהתפלל 

מרגישה חולשה פיזית ונפשית 

שמשהו יעזור לי בבקשה לחזק את האמונה ולהתחיל לזוז למרות הסבל הפיזי.

חברים בכפר הבעייתי שלי מכים אותי ומעליבים אותי כי אני משמיע קולות אובססיביים מוזרים של נשיפה וכחכוח ולא מצליח להפסיק אותם, ואני עושה מבטים מאיימים כי עושים לי מבטים מאיימים ומאיימים עלי, ולכן פוחדים ממני. אני מחפש בת זוג חדשה ולא מוצא כי אנשים ובחורות מתרחקים ממני. פעם הייתי מדבר עם זרים מסוכנים כי לא ידעתי איך לענות להם, כיום אני לא מדבר עם אנשים שאני לא מכיר אלא רק חושב איך חכם יותר לענות כדי להסתדר. אנשים בכפר חושבים שאני מדבר עם זרים מסוכנים ולכן תוקפים אותי כבר שנים.

אני מאוד אוהבת לצייר אבל ממש קשה לי לעשות זזואת העצב שלי גדול 

כואב לי שאני לבד כואב לי לא מגיע לי