אני מצטערת 

אלו המילים הראשונות שיצאו לי מהפה כשיגיע הרגע להעלם 

כי גם אז אני אשמה 

אשמה על הכאב שלכם, אשמה שלא ניסיתי יותר, שלא הייתי חזקה מספיק 

אשמה 

אשמה אני גם על אותו לילה, על הבוקר של אחרי, על תקופה ארוכה 
שלא דיברתי, שלא עצרתי, שלא יצאתי, שפחדתי 

אשמה אני על האשמה שלהם כי שנינו יודעים שהם יכלו יותר אבל גם איך ידעו אם כל מה שיצא ממני זו שתיקה?

והאם זה לא חריג? בעינכם? השתיקה? 

אני אצטער אני אהב ישבר לי הלב אבל הוא נשבר כבר כל כך הרבה פעמים אז מה זאת רק עוד פעם אחת אחרונה? 

כשאני אגיע לרגע אף אחד לא יהיה שם 

רק אני, מקו