בס"ד

באתי להגיד שלום, לתת חיבוק ולקבל אחד.

קראתי קצת דברים שכתבתי כאן פעם והזדעזעתי מהכאב העצום שחוויתי. מהחוסר וויסות רגשי. ממני.

זה כואב לקרוא את כל זה,

זה נראה כל כך רחוק- אבל גם כל כך מוכר.

כאילו החלפתי גלגולים בדרך ואיכשהו נשארתי אני.

ואיכשהו נהיה טוב יותר, תודה לה'.

ואיכשהו היו סגירות מעגל.

ואיכשהו אני עדיין כאן.

עשה לי טוב לקרוא את חלק מהתגובות, להיזכר איזה אנשים (גם אם אנחנו לא באמת מכירים) היו כאן כרפואה והצלת נפשות ממש בשבילי.

אני שמחה שהכאב התהומי הזה כבר לא חלק ממני, שמצאתי את עצמי קצת יותר בעולם.

שעשיתי בחירות טובות,