אני לא קורס

חם קר · 2026-09-07T00:16:51+03:00

זו הבעיה. אני נשרף מסבל. ואז קם כי בשביל לא לגור ברחוב צריך ללכת לעבודה. ואז דוחס בכח בלתי אנושי את כל הצרחות הפנימיות כי בשביל לא לגור ברחוב צריך שלא יפטרו אותך מהעבודה. ואז חוזר הביתה בלי לחנוק אנשים בדרך מרוב סבל, כי בשביל לא להיות בנווה תרצה צריך לבלום את זה. ואז לא מצליח לנשום בבית, כל הגוף בוער ועוצר את עצמי לא לדפוק את הראש בקיר כח כדי לא לגרום לעצמי פגיעת ראש צריך לבלום. ואז מחכה עד שאתמוטט מעיפות אחרי 30 שעות ללא שינה כדי להרדם ברגע שאשכב, כדי לא לשכב חסר הסחות דעת וחסר אונים במיטה. ואז קם שוב בלילה, כבר שבועיים ברצף כי למה שאקום סתם, והמשמרות שלי הן רק סוף שבוע. ואז בז לעצמי כמה אני חלש שאני לא מצליח להזיז שום דבר בחיי, אפילו לא דברים בסיסיים. ואז מלקה את עצמי על כך שאני מלקה את עצמי, לא כי זה גורם סבל, אלא כי כך עוד פחות אצליח לתפקד. ואז יוצא פה למקום שומם יחסית ליד מגדל המים, כי אי אפשר להיות כל הזמן בשלושה על שלושה מטרים מלאי חפצים חסרי מקום, כשאתה מחשב בכל רגע איך למקם את גופך שלמרות שהוא צנום בממוצע של אחת וחצי ליום הוא יפיל משהו על משהו, בעדיפות למשהו רטוב על משהו שניזוק מהרטוב. ואז אתה משכנע את עצמך שעצם זה שאתה לא מתאבד זה חוזק. ואז אתה לא משתכנע. ואז אתה מנסה לשכנע חזק יותר, לא כדי להפחית סבל, אלא כי כך אולי תצליח לתפקד יותר. ואז אתה צופה מלמעלה על הכביש הראשי, המתנ"ס וכמה בנינים שזווית הראייה מהמקום השומם ליד מגדל המים כוללת אותם. ואז אתה מנסה לשכנע את עצמך שזה שאני בכלא וסבל והשפלה נצחיים והם לא, זו בחירה שלי לחשוב את זה. ואז אתה מרגיש עוד יותר חלש. ואתה רק מנסה לפצח את חלקיק הקריסה של האנושות ומדוע אתה נולדת בלעדיו. אתה רק יושב על ברזל וזווית הראיה מצטמצמת לחצי מתנ"ס, חצי כביש ראשי ובנינים עם אנשים שישנים כבר שינה עמוקה וטובה יותר וכותב פוסט שלא אמור לשנות שום דבר במציאות, מלבד העמקת חוסר האונים הנרכש שלי.