אני יודע שזה ישמע מוזר ולא מובן,  ואין לי כח להסביר למה זה כך.

אבל אני חווה את הדספוריה כמו השפלה של אונס מתמשך (ולא, אף פעם לא עברתי אונס "מציאותי").

זה אולי לא קשור לזהות המגדרית שלי, וגם אם הייתי אישה הייתי מושפל מלהיות כזו, אבל זה לא משנה- חלק ניכר מהגיהנום שלי זה הרגשה כזו, ואני פשוט נטרף ונרמס מזה שוב ושוב.

אולי זה נשמע שאני נשבר מכל דבר, אז לא.

עברתי התמודדויות שונות וגם כיום, במשך שנים חייתי בעוני ולא היה לי כסף לאוכל, עברתי כפייה דתית אלימה רגשית, מעולם לא הייתה לי זוגיות ו99% שגם לא תהיה בגלל סיבות הלכתיות ועוד המון דברים