דיספוריית גובה

יוני · 2026-09-11T12:00:14+03:00

אני בן 35, גובה בערך 1.67, ובתקופה האחרונה נושא הגובה הפך אצלי למשהו כמעט בלתי נסבל. היום יצאתי לרחוב, ובמקום פשוט ללכת, מצאתי את עצמי בודק באופן אוטומטי כל מי שעובר מולי. כל בחורה שהייתה גבוהה ממני ישר תפסה לי את העין, וכל פעם כזאת הרגשתי עוד לחץ. הראש מתחיל מיד עם מחשבות כמו "כולן יותר גבוהות ממני", "אני נראה כמו ילד", "איך אישה אמורה לראות בי גבר". אני יודע רציונלית שאני במצב דיכאוני ושהמוח שלי כרגע מאוד ממוקד בנושא הזה, אבל בזמן אמת התחושה חזקה יותר מההיגיון. זה מגיע למצב שהיציאה מהבית עצמה נהיית מלחיצה, כי אני יודע שאני שוב אתחיל להשוות את עצמי לכל מי שסביבי. היום זה הציף אותי עד כדי כך שפניתי שוב לער"ן. לפני כן התקשרתי לאבא שלי כי הייתי צריך שמישהו ישמע אותי, והתגובה שלו הייתה פשוט "טוב". אני יודע שהוא לא אדם שיודע להתמודד עם דברים כאלה, אבל באותו רגע זה גרם לי להרגיש אפילו יותר לבד. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא כמה מקום הנושא הזה תופס לי בחיים כרגע. בעבר התאמנתי באופן קבוע, למדתי, עבדתי, יצאתי, ניסיתי להתקדם. עכשיו אני מרגיש שהראש כל הזמן מחזיר אותי לאותה מחשבה: לא משנה מה תעשה, בסוף אתה עדיין נמוך. אני לא מחפש שיגידו לי "1.67 זה לא כזה נמוך". אני מבין את הכוונה הטובה, אבל זה לא באמת נוגע במה שאני מרגיש. אני מנסה להבין איך מפסיקים את הסריקה וההשוואה הבלתי פוסקת הזאת, ואיך מחזירים לגובה את המקום היחסי שלו בחיים במקום שהוא ישתלט על הכול.