אני לבד באפלה נפשית עכשיו. בעקבות נסיבות חיי, בוחרת ללכת בדרך מסוימת ואני הולכת בה לבד. כל כך לבד. אף אחד לא יכול להצטרף. אני יודעת את זה ומרגישה את זה. ואני הולכת והולכת ואין לי אפשרות לעצור ולנוח. לישון כן, לנוח לא. האמת היא שאני לא חושבת שיש משהו בעולם שיכול כרגע לעודד אותי ואני לא מחפשת משהו כזה. סתם כותבת. וזה הכול, אין לי המשך לדברים.