עד עכשיו הסרט היה כל כל משעמם:

סבל, נסיון להדחיק כדי לשרוד, נסיון להדחיק כי אם כבר אני לא מתאבד אז שחיי יהיו נסבלים יותר, סבל, נסיון להדחיק…

וחוזר חלילה.

סרט משעמם של המון שנים.

ועכשיו יש התפתחות בעלילה,

חצי ציני חצי לא שאני שמח שבכך.

כי לעיתים אי התנועה והסבל כנצחי זה יותר נורא מהחמרה.

זו החמרה שבאה אולי כתוצאה מהתשה ולא כי השנה האחרונה הייתה הכי קשה בהכרח.

בשנה האחרונה כוחותי אזלו, הדימוי העצמי, זה שעוזר לאדם להחזיק את עצמי במצבים קשים התרסק עוד ועוד, דברים שאני נלחם עלייהם בציפורני נראים כמו כאלה שיתכן ועוד מעט אני אכנע.

אולי י