פעם היו לי שיחות

על ספרים ועל החיים,

וצחוקים קטנים

שנולדו מתוך העבודה המשותפת.

אני נזכר בהם לפעמים

וחיוכי חוזר.

אולי מפני ששם למדתי

שקשר יכול להיות

גם עמוק וגם פשוט:

לשבת יחד,

לדבר,

לצחוק,

להקשיב.

והיום אני לומד את זה מחדש

איתך.

בארוחה שאנחנו אוכלים יחד,

בשיר שאנחנו שומעים,

במנהג הקטן שכבר נעשה שלנו,

ובדאגה השקטה שלי אלייך.

מה שהיה פעם

אינו מה שיש עכשיו.

אבל משהו שלמדתי שם

ממשיך לחיות בי:

היכולת לשמוח באדם אחר,

להקשיב לו,

לדאוג לו,

ולמצוא יופי

גם ברגעים הקטנים

שאין בהם שום דבר מיוחד

חוץ מזה שאנחנו יחד.