הרבה זמן, אני חושב אולי מאז שאני זוכר את עצמי, קיוויתי שדברים מסוימים ישתפרו בחיים. וקשה לראות או להפיק ממשהו מסוים "טוב" כשאתה מרגיש מקולל.

כשהכל אמור להיות לרעתי ואני לא יודע למה, ככה זה הרגיש לי מגיל קטן ואם זה מהדברים היום יומיים או מהדברים הקטנים יותר שרומזים לזה שהחיים שלי ורק שלי וכל מה שאני שווים לחרא. 

הרגשתי תסכול מזה שאני כבר כמה חודשים טובים אני לא מצליח לבכות ואתמול כשהבנתי שזה אבוד, בכיתי ונרדמתי. אני מרגיש חסר אנרגיות. 

לא יודע