אני מרגישה נורא, אני כל פעם חושבת שיצאתי מזה ואז מגלה שיש עוד שלב והוא יותר קשה, אני כבר התחלתי להרגיש טוב, שבוע שלא בכיתי/קרסתי אבל זה לא הולך לשום מקום, התחושות האלה. אני מרגישה כמו ביניין גבוה ודק, הכל טוב ויפה עד שמילה של מישהו מהמשפחה, שינוי בבית ספר, תנודה חברתית או מחשבה שעלתה לי לראש לגרע והכל קורס ושוב צריך לבנות מחדש. לפעמים זה רק כמה קומות ואז לא קשה לתקן ולצאת מזה אבל לא תמיד.