בין פגישה לפגישה עם הפסיכולוגית, לאורך שבוע אחד בלבד, אני עוברת כל כך הרבה.

השבוע הבחנתי בכוחות עצמי בדפוסי חשיבה הרסניים כמעט-לא-מודעים שפיתחתי במשך הרבה שנים, ואני משנה אותם עכשיו מתוך מודעות עצמית, הבנה עמוקה וחמלה כלפי עצמי, שפיתחתי תוך כדי התהליך הזה.

זה נהדר! אני שמחה על התהליך הזה, ומרגישה שיפור משמעותי ברגש ושיפור קל בינתיים בהתנהלות. בלי תחושה של מבחן שבוחן את יכולת ההתמודדות שלי.

אבל זה גם מפחיד, בנוסף לכל – להתפתח ולהכיל חוויות פנימיות עוצמתיות לבד, ולהרגיש שאין בינתיים מי שתחזיק אותן יחד איתי. 

כאילו, מי יודע, אולי מחר או