*מאחורי הקלעים*

כל היום היא מסתתרת מאחורי, 

אני רואה אותה נשברת, רואה שנגמר לה הכוח, שהיא כבר לא מסוגלת יותר. 

ואני?! אני מגביר עוצמה. 

אני עובד חזק יותר, אינטנסיבי יותר. 

מה אני יעשה? זה התפקיד שלי. 

כל יום שעובר אני ממשיך, לפעמים היא מסתדרת בלעדי, ואז אני יכול קצת לנוח. 

אין לי כוח כבר לעבוד אצלה. 

אני עובד כ"כ חזק, וגם ככה אני לא מצליח. 

היא נשברת לי בין הידיים, חתכת בת חסרת עמוד שידרה. 

אני מנסה לשמור עליה בכל הכוח, 

שאף אחד לא ידע מה מסתתר מאחור. 

אבל יש לי כוח מוגבל. 

אני מרחם על הילדה שמאחור, אבל אני לא יכול לתת לה להתמותת בין