מוזר שאני רושמת את זה על עצמי .. אבל כן זה באמת ככה..
אני בוכה צורחת מבפנים ולפעמים לבחוץ כשאין אף אחד ליידי ..
לא קל להיות בולמית וגם לא קל בו זמנית להתנהג כמישהי שהיא לא כזו ועוד יותר מסתכל לנהל דו שיח שבור עם ההורים  שאינך מדבר בכלל עם אחד מה.. הורים פריימטיביים כאלה
שאם הם רואים אותך אוכלת הם מחביאים ממך את האוכל לפעמים .. זה לא נעים אחר כך לגלות שהייתה במבה והם העדיפו לתת אותה למישהו שזה נשמר אצלו בבטן ..
כואב לי מאוד מאוד לרשום את זה כי אף פעם לא נפתחתי, אין עם מי,רק בן אדם שהוא בולמי יכול איכשהו להבין אותי.. להבין את הצורך שלי