עברו ימים (שנים)מאז כתבתי כתיבה חופשית על החיים ועל מה שעובר עלי  בקהילה ולא במחברת שלי והחלטתי שאני רוצה קצת לכתוב 
אולי כי למחברת שלי אין יכולות לענות לי 🙂  
החיים שלי הם סערה אחת גדולה ואני מחפשת בתוכם מעט אור כל פעם פנס חדש נדלק  וכך אני יכולה להתמודד עם עוד כמה ימים או שעות.
אין לי דיכאון קליני אני יודעת את זה אני פשוט סובלת מפוסט טראומה….
וזה קשה לי המפלצות בארון יוצאות ונכנסות ללא שליטה עליהם..
הלילות זוועה הבקרים קשים מנשוא וככה בכוח חיים עוד יוםועוד יום 🙁