הטיפול שלי בן זוגי ואני וכמובן ההפרעה

ג'נג'י · 2012-06-21T02:30:09+03:00

התחלתי טיפול עם פסיכולוגית חדשה. היא מוצאת כן בעיני. אני בטיפול ללא מחסומים וחושפת הכל, את כל הסודות האפלים. מוצאת עצמי כשמדברת איתה מאוד מקבלת עצמי ושלמה עם דפיקויות שלי, או סטיות ממה שנהוג אצל אנשים אחרים בחברה. כשהבנתי שאני שונה התחלתי להבריא נפשית. ההפרעת אכילה שלי די כרונית אבל יש תקווה .הכי חשוב לדבר ממקום אמיתי והיא עונה חכם, אהבתי את המשוב שלה. וואלה יצאתי מהשיחה האחרונה עם תובנות. בשבועות האחרונים חשבתי על לעזוב את חבר שלי, לא להפרד ממנו רק לעבור לגור במקום אחר. ממקום שאני צריכה זמן לעצמי לטפל בעצמי להתרכז בעצמי. כמובן לטפל בהפרעת אכילה החזקה שלי. לטפל שתתאפשר לי איכות חיים יותר טובה. כי יש הרבה סימפטומים. חיכיתי הרבה זמן ולא דיברתי איתו על זה רק אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר, כך כמה ימים. ידעתי שאני צריכה לדבר עם המטפלת לפני כדי להחליט. החלטתי שלא, כי לא אמצא כזה בן זוג שיכיל ויקבל אותי וידאג לי יתן לי חופש יאהב את האדם שאני. הוא תמיד מעלה חיוך על פניי. אין מצב שלא. ואני למודת שנים של עצב ובדידות, ימים בהם לא הייתי מדברת עם אדם. מאז שהכרתי אותו הוא כל עולמי, הפכתי תלותית מכל מיני בחינות. וזה לא טוב. היחסים ביננו הורעו כשהוחלט שצריך לטפל בהפרעת האכילה שלי. אני לבין עצמי החלטתי שאני מורידה את ההפרעה מתחת לפני השטח, לא משאירה סימנים ולא משתפת. הייתי משתפת בהתחלה מה עובר עליי מבחינת הטיפול הדיאטני ואיך אני מרגישה והיה גם ניסיון להעזר בו. אבל לא יותר- זה פוגע בזוגיות כך הבנתי. ואני רוצה שיהיה לנו נעים ביחד. והוא לא צריך בילבולי שכל, הוא מספיק עסוק ואנחנו צריכים להנות ביחד. ומאז שאני כך, "בשקט", אני עצמי מרגישה יותר טוב עם עצמי ופחות מבקרת את עצמי,יותר רגועה ומתפקדת. נכון – יש נסיגה בטיפול הדיאטני שהתחיל לא מזמן, אבל אני מעדיפה לחיות ולהרגיש טוב עם עצמי ולא לחשוב על זה יותר מידי. בשביל לחיות אני צריכה להרעיב ולהקיא. אני לא יוצאת למלחמה עדיין. להקטין את הבולמוסים זו גם התקדמות. הדיאטנית לא תהיה מרוצה שאני לא כותבת ביומן אכילה אבל זה לא מתאים לי כרגע. אספר לה בפגישה הבאה על ההחלטות האלה שלי. והסיבות להן. יש לי עוד כל כך הרבה מה להוציא...