אני הולכת להוסטל. ההחלטה הגיע הפעם כל כך מהר. הסיבות הן המצב הפיזי אליו הגעתי וגם בגלל שאני לא יכולה לשהות במחיצתו יותר. כמו שנ' הייתה אומרת- את צריכה להגיע כנועה כדי שתצליחי להשאר. ואני אכן כנועה הפעם, כבר. כנועה פיזית, ממש מודאגת. וגם נמאס לי לנסות לשמר את הקשר הזה, אני הרי לא רוצה להיות איתו. ידעתי את זה לאורך כל הדרך שהוא לא בשבילי. אבל הייתי מוגנת, חייתי בכלוב של זהב, כמו ילדה קטנה , כמו איזה זומבי מהלכת לצד החיים. בלי אחריות , ולאן הגעתי? למקום שאין לי משמעות חוץ מהמחלה. המחלה איפשרה לי לחיות את החיים לידו. מוצאת את עצמי היום (כ