אפשר להיגמל ממחשבות

לא מוצאת שם משתמש · 2012-07-24T18:16:11+03:00

היי שירי והיי אורית.. תודה על התגובות שלכן.. אני ביררתי את הנושא של הטיפול דרך המרכז לבריאות הנפש ורופא המשפחה שלי אמר לי שאם אני ארצה לעבוד בתחום הציבורי אז אני לוקחת סיכון כי למרות שאין רשאות להסתכל בתיק שלי, עדיין יש סיכוי שיוכלו לראות את התיק שלי במידה ויפעילו קשרים כלשהם. אני לא יודעת אם הוא ענה לי בצורה הזאת כדי לא לסכן את עצמו אבל אני חושבת שהוא לא היה אומר לי את זה סתם. בכל מקרה, כיום זמן ההמתנה לתור במרכז לבריאות הנפש הוא תשעה חודשים ולפעמים גם יותר (כי זה שירות שהוא לא בתשלום) וכדי לקבל תור מהיר אני צריכה להוכיח שאני במצב ממש רע כל שעקרונית קשה לי אם ההיגיון הזה. בכל אופן, לפני כמה ימים החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים ומאז הצלחתי לקדם את עצמי ולעבוד על פרויקט שאני דוחה את העשייה שלו... העבודה שלי לא הכי אפקטיבית אבל אני עובדת על זה. הדבר הכי טוב שקרה לי זה שהגעתי למסקנה (בכוחות עצמי) שאפשר להיגמל ממחשבות. אני הייתי בולימת תשע שנים (לפעמים הייתי גם מקיאה עשרים פעמים ביום ואפילו מתעוררת בלילה כדי לאכול ולהקיא- כמה פעמים) הייתי גם חותכת על עצמי לפעמים, עישנתי והגעתי לשתי קופסאות ליום והפסקתי. היום אני לא בולימית, אני אוכלת מה שאני רוצה, לא מעשנת ולא חותכת את עצמי (למרות שלא מזמן חשבתי על זה) בכל אופן- ההיגמלות שלי מכל הדברים האלו היא בעצם היגמלות ממחשבה. ואם נגמלתי מהמחשבה שאני צריכה סיגריות, צריכה להקיא אז אני יכולה להיגמל גם מהמחשבות שמונעות ממני לעבוד. הבעיה היא שכרגע 99 אחוז מהזמן יש לי מחשבות שמנועות ממני לעבוד ואני צריכה למגר אותן (חוץ מזה אני מכורה לריטלין, אני לוקחת אותו במינון רגיל, אבל בלי ריטלין אני מרגישה כבדה יותר ולא מצליחה להזיז את עצמי ממש) כרגע אני מטפלת בעצמי בדרך שלי- אני מנסה לזהות את המחשבות שצצות בי ושלא מאפשרות לי לתפקד ואני מנסה למגר אותן. בגלל זה גם לא כתבתי בפורום עד עכשיו. כי בכל פעם שאני כותבת אני נכנסת לעוד לופ של מחשבות. אז אני מנסה לא להתפתות לזה. לגבי מה שכתבת "אולי הנטיה למחשבות "חופרות" היא חלק מהאישיות שלך"- אני לא חושבת, אני חושבת שהן הפכו להיות חלק מהאישיות שלי - כי נתתי להן להפוך לחלק מהאישיות שלי. תמיד הייתה לי נטיה להבדיל את עצמי משאר האנשים, אבל פעם הדבר הזה חיזק אותי ולא ולא הפריע לי. זה קצת כמו התמכרות למשהו. בהתחלה זה נותן משהו טוב, אז מתמכרים ואחר כך מגלים שבעצם קשה להפסיק עם זה. זה התחיל בבית ספר היסודי אהבתי להתחבא ליד בור ביוב בהפסקות כי היה לי קשה להיות עם כולם (לא כי לא רציתי, כי הייתי מנודה ולא יכולתי לשאת את זה) ככה שאז התחלתי להבדיל את עצמי מאחרים ( אבל לא כלפי חוץ, רק בפנים במחשבות שלי) לא רציתי להיות חלק מאותה חברה שמנדה אותי ושלא מבינה אותי.. ואני חושבת שבסופו של דבר זה גם יצר אצלי דפוס חשיבה מסויים- שלא משנה מה קורה, אני לא אנהג בדרך שבה החברה מתנהגת, כי אני לא רוצה להיות כמוהם. אז, הרצון להבדיל את עצמי נתן לי כוחות מסוימים כי האמנתי שיש איזה מישהו או כוח מסוים שרואה את הסבל שלי ושאם אני אמשיך להבדיל את עצמי ולא אכנע ואהפוך להיות חלק מאותה חברה שמנדה אותי - אז אני אהיה חזקה יותר.. ובסוף אני אוכיח לכולם שאני יכולה להיות מוצלחת. חשבתי שברגע שאני אהפוך לאחת מהם אז ויתרתי והם ניצחו. היום אני חושבת שהמחשבה הזאת נתנה לי כוחות מסוימים בתור ילדה. כי היא אפשרה לי להאמין שביום מן הימים יהיה איזשהו גמול למנת הסבל שלי ושאם אהיה כמו כולם רק בשביל שיקבלו אותי אז אני אהפוך לאחת מהם) היום אני חושבת שזאת מחשבה שחיזקה אותי - אבל שהיום היא מחלישה אותי כי היא מונעת ממני לעשות דברים בצורה ראציונאלית, ואני גם לא מצליחה להיפתר ממנה. אם אני מתנהלת בצורה ראציונאלית ועובדת כמו רובוט וללא הסחות דעת- אז אני מתרחקת מאיך שהייתי פעם ואם אני מתנהגת בצורה אמוציונאלית- רק מהרהרת כל היום במקום לעבוד אז אני לא מצליחה לקדם את עצמי. בסופו של דבר, אני רוצה לקדם את עצמי ולהניח למחשבות האלו.. והכי מכל הדברים אני רוצה להסתכל במראה ולהרגיש שאני רואה את עצמי. בכל מקרה, פניתי לטיפול (שכל המחשבות שכאן לא קשורות אליו) זה טיפול שלא קשור לקופ"ח כי התקשרתי למלא מטפלים וכולם עסוקים. אני עדיין לא יודעת אם הטיפול הזה יעזור לי ואני לא יודעת כמה זמן להקציב לעצמי כדי לדעת אם הוא טוב או לא... כמה זמן צריך להקציב לטיפול כדי לדעת אם הוא טוב או לא... כבר עכשיו יש לי חשש שהטיפול הזה לא בשבילי ואני חושבת שבפגישה הבאה אני אחליט באופן סופי אם כדאי לי להפסיק אותו. תודה רבה על התגובות.