הביטחון בטיפול אבד ולא בגלל המטפלת שלי וצוות שלם שעושה הכל כדי לעזור לי אלא בגללי, בגלל שאיני מסוגלת להיות כנה עד הסוף חושפת הרבה ומצטערת על כך אך יש כל כך הרבה שלא יודעים כי אני מפחדת, מפחדת מהאמת צפחדת מהבושה והאשמה מהאכזבה. רוצה לוותר אך אמרו ובצדק שתמיד אפשר לוותר אבל אני יודעת מה שהם לא מבינים למרות שכבר אמרתי שוויתרתי כבר . שכלום לא הולך… בדיוק שבוע לפני החזרה למסלול האינטנסיבי של לימודים ועבודה המסלול שמכניס לי משמעות אך יחד עם זאת פוגע בתהליך. איך אומרים לאנשים שמעריכים ועושים הכל עבורך שוויתרת, איך מסתכלים להם בעיניים איך ממש