עד שתכננתי לחזור להתאמן ולאכול נכון, נפלתי מהסוס וקיבלתי מכה בעצם הזנב, אסור לי לרכב שבוע, בטח שלא להתאמן.
אם תשאלו אותי מה יותר גרוע- לא לרכב? או לא לנשום ולאכול? לא לרכב לוקח בגדול.
ואני לא אחת שאי פעם הצליחה לא לאכול מתוך בחירה.
אני משתגעת בבית, עם הלחץ של ההורים, הלוואי והייתי גרה עם חבר שלי, אבל זה עדיין מוקדם מדי.
בא לי לאכול. אני מרגישה שמנה. בא לי לנסוע לחווה. אין לי כוח. בא לי לנסוע לקנות כמה דברים. אין לי כסף.
תמיד יש תירוצים.
ומחר עבודה. אם המשכורת שלי הייתה הגיונית לכמות התלמידים שאני מדריכה בשבוע, אז זה היה כיף, אבל כרגע