תור לתזונאית. היום. מפחיד. מחשבה אחת- אם היא תבקש ממני להישקל?
השמנתי.
מגעיל לי.
אבל אני לא אקיא.
אני הגעתי למסקנה שאני עוצרת את עצמי, מלדבר, להרגיש, להיפתח להנות... אני עושה הכל בכותרות.
אני מובכת. הכל נשאר בגדר מחשבה בראש.
אני לא אומרת כל מה שעובר לי בראש למטפלת. למרות שבשבוע שלפני הטיפול אני יכולה לכתוב ספר של 1000 עמודים רק ממחשבות אסוציאטיביות.
אני מדברת עם החבר שלי, על הכל, בחיים לא נפתחתי ככה לאף אחד, והוא מקבל את זה, ולא אומר שיהיה בסדר אלא עוזר לי למצוא את הדרך לבסדר הזה שכולם מדברים עליו. אבל קשה לי, אני שונאת את עצמי יותר
-
4 תגובות
