המצב שלי גרוע- לא יוצא מהבית.

SAD2 · 2014-04-08T15:01:04+03:00

המצב נהיה גרוע יותר ויותר ככל שהימים עוברים. לא עובד עדיין, לא לומד, רק בבית מחשב-לישון כל היום. רב בלי סוף עם אמא שלי שיורדת עליי הרבה ואין לה מושג מה עובר עליי בדיוק ואיך מטפלים בזה. היא כבר התייאשה ממני ואומרת לי את זה ללא סוף. אני חייב לצאת מהמצב הזה. אין לי מחשבות אובדניות וגם אם אני עוסק בזה, אני יודע שלא אעשה את זה. אני פשוט לא רוצה לאבד את זה, אני מעריך מאוד את החיים ורוצה לחוש שמחה אושר ושלווה. בתוך תוכי אני תמיד מאמין שיום אחד כן אהיה אדם כזה וזה מהמ שמחזיק אותי עד היום, אבל הימים עוברים להם, השבועות, חודשים, שנים!! ואני עדיין באותו מצב או אפילו רע יותר. הרבה לחץ יש לי בימים אלה בחיי, מצד המשפחה, קרובים. בנושאי עבודה ולימודים שאני לא ממש קרוב לשם. אני כבר בן 26!! הבטחתי לעצמי שהשנה זו השנה שלי, שפה אעשה את השינוי וזה התחיל טוב עד שנפלתי שוב. בניתי לעצמי עתיד ורוד על דף, על המטרות והיעדים שאעמוד בהם השנה וכבר חלפו להן 4 חודשים ולא התחלתי בכלום. אני מרגיש שאני חייב לדבר על זה עם מישהו ובכלל לדבר, כי אין לי עם מי לדבר ביום יום, לא שיחות טלפון- לא כלום. רק בסופי שבוע נפגש עם כמה אנשים וזו הפעם היחידה בשבוע שאני קצת מרחיק את עצמי מדאגות ומחשבות ומנהל שיחות עם אנשים. אני הבוגר בבית ויש לי שתי אחיות מאוד קטנות שאין לנו שום קשר לשיחה, פשוט כי אנחנו לא באותו העולם ואמא שלי שכל היום רק עובדת ובכלל מעולם לא ניהלנו שיחה- רק ריבים אם זה נחשב. יש לי חברה שכבר די נמאס לה מהמצב שלי והיא לא ממש רוצה את זה כבר. אנחנו כמה שנים יחד והמצב שלי נשאר אותו דבר כמו שהיה בצבא. היא תמיד אומרת שהיא לא מאמינה שאוכל לפרנס אותה בתור בעל והיא כנראה צודקת מהנסיון שהיה לנו כבר כמה שנים שבהם אני לא מחזיק בעבודות ותמיד נכנע ללחצים. אני לא על סף יאוש- ממש לא. אבל אני כן חייב לצאת מהשחור הזה. אין לי כסף לטיפולים, אפילו לסיגריות שאני מעשן כבר אין לי כסף. לא מרחם על עצמי ולא מקנא באחרים אבל כן מאוכזב מעצמי על שלא הספקתי כלום עד היום. הכי כואב לי שאין לי מישהו שיתמוך בי ברגעים קשים. חברים כבר אין- הם סתם אנשים שאני נפגש איתם לפעמים.