את הפוסט הראשון שלי באתר כתבתי לפני חודשיים וחצי כמעט. עכשיו בשתיים בלילה הרגשתי צורך לחזור ולכתוב… כרגיל אני לא נרדמת, שקועה במחשבות, מפחדת מהתקף החרדה הבא שיבוא. התחלתי טיפול במרפאה של הפרעות אכילה, מיואשת לגמרי מהאנורקסיה. לא יודעת מאיפה לעזעזל מביאים את הסבלנות לטיפול, קשה ורק בא לי להתפרק. לוקחת כבר יותר מחודש ציפארלקס ובינתיים עדיין מדוכאת. הכעס על עצמי קשה וכואב ושורף מבפנים… למה נתתי לעצמי להגיע למקום הזה בכלל!? במשך שלושה חודשים ראיתי שאני מפתחת את ההפרעה ושתקתי בפנים, הכחשתי והכחשתי. ועכשיו אני אנורקסית, בתת משקל כמובן, צריכ