למה אין לי את האומץ לשים קץ לחיי? דיי, לא יכולה לסבול יותר! אין שום מילה שיכולה לתאר את גודל הסבל!!! אני רוצה להיות במקום, שגם אם אני אתחנן לאוכל, לא יהיה! האוכל נכנס בי כמו מחטים וסכינים! זה כלכך כואבבבב! כבר מיואשת, אין, אין בי כוחות! אני מפחדת שיגמרו לי הדמעות :'( רוצה רק לבכות, לבכות למישהו שאני ירגיש נוח עם זה. אבל זה לא במציאות, במציאות אין לי אף אחד כזה! אפילו את העבודה כבר עזבתי(אחרי פסח) כבר לא יכולה לחיות חיים כפולים! רוצה לגמור עם הכל!!! אני לא בשלה בשביל אשפוז, אבל איך אחזיק מעמד לבדדד? קשה, קשה כלכך כי במציאות המרה הז