Gisele

אתמול הייתי בים (אני לא מאמינה שיצאתי) וכל מי שאני פוגשת לא גומר לדבר על היופי שלי ואני שומעת קנאה בקול ... זה פשוט מטריף את דעתי! אני לא מבינה, למה אנשים חושבים שאם נראים טוב חיצונית אז החיים מושלמים?????? זה פשוט מייסר אותי כלכך! אני עוברת גהינום של ממש! מיוסרת כלכך! מסתבר שאני שחקנית מאד מקצועית אם אני מצליחה לגרום למישהו לחשוב עלי שאני מושלמת. דייי שיפסיקו לקנא זה כל כך מפריע לי! אני כמעט כל היום בדמעות. אני שונאת את הגוף שלי כל כך!!!!!!!!! לא מסוגלת לחיות בתוכו! אני באמת לא מבינה מה אנשים רואים???? כאילו לא מספיקה לי האנורקסיה עוד...

:'((( אני שבורה לרסיסים לא רוצה לראות אף מימולי אפילו את עצמי! לאן אפשר לברוח??? זהו לא יכולה יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ביטלתי את התור עם הדיאטנית ובכלל אני עדיין לא בטיפול פסיכולוגי.... לא רוצה כלום כלום כלוםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!! אני יודעת ששום דבר לא יעזור!!!!!!!!!! למה אף אחד לא יכול להבין??? בתל השומר אמרו לי שרק אשפוז יעזור, בגלל הבית הנורא שלי :'( אבל אין מצב אני לא מתאשפזת אני פשוט לא יכולה לראות אנשים ממולי! אני חזרתי למשקל תקין! אני פשוט שמנההההה ועד שלא אוריד את ה15-18 קילו לא רוצה לשמוע על כלום! השומן זה מכאיב לי כל כך עוד...

איזה פחד, אני לא אוהבת סוף שבוע במיוחד אחרי שבוע קשה מאד מאד :-(( אני מקווה שזה יעבור בשלום!... אני מאחלת לכולכם שבת רגוע ושקטה 3>

דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי! אני לא יכולה יותר! נגמרו לי הכוחות! הגעגועים, חרטות ונקיפות מצפון, מרקיעי שחקים, הם מנת חלקי היחידי!!! אני כל כך רוצה לגמור את הסבל עכשיו, הרגע! ויש רק דרך יחידה. ... כן אני לא מסוגלת עוד יום אחד! ואין שום דבר שיעזור. הכל רק מושך אותי למטה! למה נולדתי בכלל??? רק סבל וכאב אני מביאה לעצמי ולסביבתי! כל כך הרבה הרסססס! למה אין אף אחד שיציל אותי??? למה אין לאן לברוח??? שום פסיכולוג לא יעזור כי בזמנים הכלכך קשים, כמו עכשיו ובכל יום ולילה, לאחרונה, אין לי אףףףף אחד! אני לבד לעוד...

הלכתי לאינטייק בתל השומר והודיעו לי שאני צריכה להתאשפז, , אם אני לא רוצה אז אצטרך לחכות בתור לפסיכולוג יותר מחדשיים. המשקל שלי תקין, כרגע, אז אני לא גוססת ואשפוז, מבחינתי, לא בא בחשבון. בכל אופן בשלב הזה. עכשיו קרא לי משהו נורא! בדרך מקרה, פגשתי בחורה שסובלת מהפרעת אכילה הרבה שנים. היא ספרה לי קצת על מה שהיא עוברת ואני לראשונה נפתחתי וספרתי לה קצת על עצמי ראיתי שהיא עוברת בדיוק מה שאני עוברת! זה היה הפעם הראשונה שראיתי שמישהו באמת כואב את כאבי! היא נתנה לי חיבוק חזק שכל כךךךךך חימם לי את הלב!! סופסוף הרגשתי פחות לבד. אבל היא נכנסה לאעוד...

למה אין לי את האומץ לשים קץ לחיי? דיי, לא יכולה לסבול יותר! אין שום מילה שיכולה לתאר את גודל הסבל!!! אני רוצה להיות במקום, שגם אם אני אתחנן לאוכל, לא יהיה! האוכל נכנס בי כמו מחטים וסכינים! זה כלכך כואבבבב! כבר מיואשת, אין, אין בי כוחות! אני מפחדת שיגמרו לי הדמעות :'( רוצה רק לבכות, לבכות למישהו שאני ירגיש נוח עם זה. אבל זה לא במציאות, במציאות אין לי אף אחד כזה! אפילו את העבודה כבר עזבתי(אחרי פסח) כבר לא יכולה לחיות חיים כפולים! רוצה לגמור עם הכל!!! אני לא בשלה בשביל אשפוז, אבל איך אחזיק מעמד לבדדד? קשה, קשה כלכך כי במציאות המרה הזעוד...

דייייייי אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם כל הקשיים האלה אין לי אף אחד שאוכל לבכות לו ולפתוח את הלב... כבר אבדתי את הטעם לחיות! ההורים שלי רק מכפילים את הכאב (נסיתי ללכת למטפל אבל כשאני רק נכנסת הביתה הכל נשכח) הם פשוט לא מבינים! בא לי לעזוב את הבית, אבל אין לי לאן ללכת... אני מתבישת שיש לי מח אנורקסי וגוף של כישלון! למה? לאן נעלמו כוחות השליטה שהיו לי על עצמי? העולם כל כך אכזררר! זה פשוט אני עם עצמי אני מ-ת-פ-ו-צ-צ-ת!!! החיים שלי זה סוד אחד גדול. זה המקום היחיד שאני אני פותחת את הלב אבל משום מה זה גם לא מקל עלי:'(

אני כבר סובלת מהפרעות אכילה כבר 3 שנים ( מגיל 17 ) ובשלב מסוים באמת הגעתי למשקל נמוך אבל בדיוק אז טסתי לחו"ל ללימודים ופתאום התחלתי לאבד את כל השליטה שהיה לי והשמנתי מאד למרות שעשיתי פעילות גופנית כמעט כל יום בגלל שלא הייתי מצליחה להקיא. אז היו לי עליות וירידות מאד חדות במשך השנתיים שהייתי שם ואחרי שחזרתי הצלחתי כמעט להגיע למשקל הרצוי עלי אבל בגלל שאני פרפקציוניסטית מטורפת משהו קצת השתבש לי בתכנית וזה גרם לי שוב לצאת משליטה ולכן שוב עליתי הרבה במשקל! אני לא יכולה לסלוח לעצמי! וממש לאחרונה אני שוב מצליחה לרדת במשקל וגם אני כבר מצליחה לעוד...