הצלחתי. כבר שבועיים ללא בולמוסים, ללא התקפים, ללא דיכאון על עלייה למשקל, אפילו אכלתי ארוחת ערב והצלחתי לצאת בערב עם חברים, זה לא תעתע בי, לא משתגעת מאוכל, לא מרעיבה את עצמי, פתאום זה נראה לי כל כך קשה לא לאכול למשך יום שלם. נזכרת בימים שהייתי מחזיקה מעמד בעבר ופשוט מופתעת מאיך שהתנהלתי…
פתאום יש לי כל כך הרבה שאיפות וחלומות, אני זוכרת שהשבוע אכלתי קצת יותר.. בכל יום אחר זה היה פתח לבולמוס, אם כבר אכלתי קצת יותר ממה שאני רגילה אז יאללה.. לבלמס! אז לא רק שלא בילמסתי, אלא גם שכחתי מזה.
החיים נפלאים כשהם לא נשלטים על ידי כך… כאן בשבילכן ת