לפני שבוע חזרתי לטיפול אחרי חודש של הפסקה בחופש הגדול…
הרגשתי שאני כבר במקום בריא יותר, "מביןבוגר" יותר… מרגישה את הרצון שלי להבריא גם אם זה אומר עלייה במשקל.
אבל ביחד עם כל הרצון וההרגשה המדהימה הזאת, אני גם שומעת בלי סוף את הקול החולה בראש שלי, מתה להישקל כל הזמן, מקווה לא להגיע למשקל שהייתי בו לפני ההפרעה (וגם אז, הייתי ילדה רזה מאוד, ובריאה), רק רוצה שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי להיגמר… בחיים לא היה לי מחשבות אבדניות ואני כל כך כועסת על עצמי שאני ככה מזלזלת בגוף שלי ובבריאות שלי, אני רוצה לחיות, רוצה להיות בריאה, אז למה אני הורגת את