כשאני נכנסת להתקף בולמוס אני רק מורידה את הראש לכיון האוכל. ומרימה שוב הופה חלפה לה שעה!
הזמן טס…ושעה זה רק כי את "לחוצה בזמן" לסיים כמה שיותר מהר.
לפעמים זה אפילו מלחיץ אותי שפתאום לא יהיה לי זמן לטהר את עצמי אחרי זה אם צריכה ללכת .
נראה שזה באמת ככה "הזמן טס כשנהנים"

לפני זה ישבתי בבית נסיתי להעסיק את עצמי כל מה שעשיתי הזמן לא זז. ולא הצלחתי אפילו להתרכז מרוב שהיה בראשי רק דבר אחד.
א ו כ ל !!

עכשיו למשהו טוב יותר
קבלתי על עצמי לכבוד השנה החדשה. לאכל כל יום מעדן ולתת לו להספג בתוכי בלי להוציא החוצה!

ומה אתן מקבלות על עצמכן לכבוד