אבל אני לא. ואני רחוקה מלהיות. וקשה לי כ״כ.
אני מרגישה שאני אוכלת המון. סיכמתי עם הדיאטנית לאכול 3 ארוחות ביום (בלי תפריט לפי שיקול דעתי, אבל לפחות 3 ארוחות) בשביל לתת הזדמנות לאיסיטי לאבוד.
זה הפחית לרגע את האובדנות ואת הדחפים לפגוע בעצמי אבל עכשיו אפילו זה כבר לא. יש בי דחף מטורף לפרק איזו סכין גילוח ולחתוך את הרגליים. אני שונאת את עצמי כל רגע שאני ערה. זה בלתי נסבל אלוהים אדירים מישהו יכול בכלל להבין סבל שכזה בלי לחוש אותו על הבשר? כולם סביב רוצים שאתאשפז אבל אני רק מרגישה שרוצים להפטר ממני. אני לא במשקל מספיק נמוך לאשפוז ואין מצב