שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

א

אף אחד לא רואה

חבר קהילה
הצטרפתי ב־ 19/11/12
א
לא יכולה להשתחרר מהאובססיה הזאת. רוצה להיות רזה יותר ויותר מהנורמלי, כל דבר אחר מרגיש לי כאילו אני צפה בשומן של עצמי. המחלה הזאת לא תעזוב אותי לעולם. אין לי כוח.
  • User Avatar
    7 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א

לאחר שיחה עם כמה מומחים להפרעות אכילה הוחלט להוריד לי את רף המשקל שהוצב בהתחלה באשפוז בשלוותה, למשקל הגיוני יותר שאני יכולה לעמוד בו במצב שהאנורקסיה שלי נמצאת כרגע. ובגלל שהתנהגתי יפה והתאפקתי לא לפגוע בעצמי החזירו אותי להיות כאן בהסכמה כך שההוראה לאשפוז הוסרה ואני אפילו יוצאת מחר הביתה לסופ״ש. מקווה שדברים ילכו לכיוון חיובי ואת קדם כמה שיותר מהר לשיקום כי אני פה כבר כמעט חמישה חודשים וזה בלתי נסבל. השהייה פה יותר קשה כבר מהסיבות שבגללן התאשפזתי :/

  • User Avatar
    2 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א

הוציאו לי הוראת אשפוז ועכשיו אני בשלוותה בכפייה. איימו עלי שאם אסרב לתוכנית האכילה שלהם יתנו לי זונדה בכפייה. האם מותר להם לכשות את זה כשהבי אמ אי שלי לא מסכן אותי? אשמח להיות יותר ספציפית ולשלוח למי שיודע את הבי אמ אי בשביל לבדוק. אני לא צמה. המדדים שלי תקינים.

  • User Avatar
    10 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א
מחזירים לי את השקילות לימי רביעי במקום ראשון כי בראשון אני מגיעה מהבית וחושבים שארמה. העובדה היא שבמחלקה קשה לי יותר לאכול ובבית הלחץ סביב זה קצת יורד. כבר כמה זמן שיש לי בחילות שמלווות בהקאות גם לפעמיםמ(לא יזומות) ואני מרגישה שזה בגלל חרדה מאוד גדולה שלא מצליחה לבוא לידי ביטוי בדרך אחרת. קשה לי נורא שמציבים לי פה תנאי של משקל, זה לא מחלקה להפרעות אכילה וזה לא הוגן.
  • User Avatar
    5 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א

אני עדיין באשפוז בשלוותה, ארבעה חודשים כבר. אני נמצאת בהסכמה אבל זה קצת יותר מורכב מזה כי אני גם לא שייכת לאיזור הזה מבחינת מקום מגורים. ואני ממש נאבקת פה כי אני חייבת לשים את האנורקסיה בצד כדי לטפל בדיכאון והאובדנות. אני רוצה טיפול אבל ברירת המחדל הזו גורמת לי סבל רב. מציבים לי פה תנאים שהם כמעט לא רציונליים למצב הנפשי שלי בעניין האנורקסיה. סתם רציתי לשתף, קשה לי נורא.


  • User Avatar
    10 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א

    מצבי רע מאוד, ירדתי במשקל וניסיתי להתאבד מה שלצערי לא הצליח ואני כרגע מאושפזת בבי״ח פסיכיאטרי שלוותה. קשה מנשוא. כל יום שאני שורדת כאן זה נס. באתי בשביל לטפל בדכאון ואובדנות ומכריחים אותי לאכול כמות מסויימת של אוכל ואם לא אעמוד בתנאי זה פשוט יוציאו לי הוראת אשפוז ויעבירו אותי בכפייה למחלקה סגורה באברבנל. שם כבר היתי ולא רוצה לחזור כי זה הגהנום עלי אדמות. אז אני משתדלת. נלחמת. מדוכאת מאוד ומרגישה מלוכלכת ומזוהמת מבחוץ ומבפנים. אני בחרדות קשות ומרגישה מנותקת מהסביבה. יש לי שאלה שאני מקוה שמישהו ידע לענות. זה משהו שכבר נמצא במחשבה של

  • User Avatar
    6 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א
זה הדד-ליין שהצבתי לחיים. לשגרה הכביכול נורמלית. זה בעצם אמור להתחיל בערך בחודש מאי כדי שביולי כבר אהיה גמורה. ובינתיים חושבת כמה קל זה יהיה לקחת לעצמי חודשיים ולרדת 17-18 קילו ולהגיע לחולי שהייתי בו. שאני מתגעגעת אליו כ״כ. יש לי תוכנית ברורה וקפדנית לשם כך. בא לי לבכות והדמעות לא מצליחות לפרוץ את גבולות העין. ואני מתה מבפנים כבר הרבה מאוד שנים. אף אחד לא רואה, הכינוי הזה הוא לא סתם. רוצה למות, חושבת כמה קל זה. לקחת את כל הכדורים וללכת לישון. אולי לפני גם לשתות כמה בקבוקי בירה ליתר ביטחון. כשאני אסיים לכתוב את הפוסט הזה אני אמשיך את ה
  • User Avatar
    14 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א
אני רוצה אותך. שתכרבלי אותי בזרועותייך ותשמרי עלי. גם מפניי עצמי וגם מהעולם. העולם הזה קשה לי מידי. כולם רוצים ממני משהו. רוצים לנצל אותי. את הגוף והנפש שלי. נולדתי לא מתאימה ולא שייכת. אני רק רוצה לחיות בתוך החיבוק שלך החם והעוטף. להירדם ככה. בתוך הבועה הזו שיהיה לי חם ונעים. בלי מחשבות בלי דאגות רק את ששומרת עלי ומחבקת ממש חזק ששום דבר לא יוכל לחדור אלי דרכך. ואם לא.. אני רק רוצה למות. כדורים? לחתוך ורידים? לצום עד המוות? כ״כ הרבה אפשרויות שרק צריך לבחור אבל האפשרויות לחיים כבר כ״כ מעטות. האופציות אוזלות לי מיום ליום ואני לא יכולה ל
  • User Avatar
    5 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א

״ואיך השעות נהפכו לימים,לשנים

הרבה התחלפו לי בראש אבל רק את נשארת בלב

אני צועק נו תשמעי אותי

את השירים שנכתבו בגללך

אנלא נושם כשאת לא שלי

ויש כאב שבא חוזר והולך אני נלחם..״

מה עושים עם געגוע בלתי נסבלת למטפלת שכבר לא מטפלת? ובלי קשר (אולי אולי עם?) כלום לא מצליח למלא. רוצה להיות חולה רוצה בטן מקרקרת ריק , רוצה דם על הידיים, רוצה סחרחורת וטשטוש, רוצה בכי כי זה הכי קשה, שהכאב נשאר עצור בפנים, רוצה רזון וחולשה, רוצה ימים שלמים במיטה רוצה לא לתפקד, התפקוד הטכני הזה הוא בלתי נסבל, המועקה קשה.

  • User Avatar

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א
כל רגע שאני נחה, או סתם רואה טלוויזיה אני מתמלאת ברגשות אשם. לא יודעת מה הקשר לעובדה שאני ענקית אבל איכשהו זה קשור לכמה רע אני מרגישה. מרגישה שצריכה להחליט. הצמצומים המעפנים האלה לא מועילים בכלום! או שאני אוכל ולא אגרום לעצמי להשאר רעבה ולסבול (כי אני לא יורדת מזה במשקל מספיק מהר ואני בטח לא אתמוטט או אמות מזה) או שאפסיק לאכול לחלוטין. אי אפשר להשאר תקועים באמצע המתסכל הזה. מה לעשות? אני עייפה. מאוד עייפה
  • User Avatar
    11 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א
יש המפנים את כעסם וכאבם כלפיי האחר, זהו פשע, כמו רצח או אונס או כל תקיפה אחרת. אך יש המפנים את הכאב והכעס כלפיי עצמם, בשקט בשקט בלי שאיש מרגיש, הם פוצעים, מרעיבים, שורפים ומענים את עצמם. מפחיד לחשוב איזה אדם נוראי ואכזר הייתי אם הייתי מפנה את כל האגרסיביות שלי כלפיי העולם. זה יכול היה להיות אפילו מסוכן. אז במקום זה, אני בוחרת בעצמי. אבל מסתבר שעצמי הוא אויב שלא קל להביס. הרי כבר הייתי שם, כבר ניסיתי. היו קרבות קשים ומדממים. ניסיתי בכל כוחי להעלים את האויב. לפעמים מרגיש כאילו לא ניסיתי מספיק אבל עכשיו צריך רגע לנסות להתאפק ולתת צ׳אנס
  • User Avatar
    4 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
א
אבל אני לא. ואני רחוקה מלהיות. וקשה לי כ״כ. אני מרגישה שאני אוכלת המון. סיכמתי עם הדיאטנית לאכול 3 ארוחות ביום (בלי תפריט לפי שיקול דעתי, אבל לפחות 3 ארוחות) בשביל לתת הזדמנות לאיסיטי לאבוד. זה הפחית לרגע את האובדנות ואת הדחפים לפגוע בעצמי אבל עכשיו אפילו זה כבר לא. יש בי דחף מטורף לפרק איזו סכין גילוח ולחתוך את הרגליים. אני שונאת את עצמי כל רגע שאני ערה. זה בלתי נסבל אלוהים אדירים מישהו יכול בכלל להבין סבל שכזה בלי לחוש אותו על הבשר? כולם סביב רוצים שאתאשפז אבל אני רק מרגישה שרוצים להפטר ממני. אני לא במשקל מספיק נמוך לאשפוז ואין מצב
  • User Avatar
    9 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק