יולי (עלול להיות טריגר)

אף אחד לא רואה · 2015-02-03T16:51:39+02:00

זה הדד-ליין שהצבתי לחיים. לשגרה הכביכול נורמלית. זה בעצם אמור להתחיל בערך בחודש מאי כדי שביולי כבר אהיה גמורה. ובינתיים חושבת כמה קל זה יהיה לקחת לעצמי חודשיים ולרדת 17-18 קילו ולהגיע לחולי שהייתי בו. שאני מתגעגעת אליו כ״כ. יש לי תוכנית ברורה וקפדנית לשם כך. בא לי לבכות והדמעות לא מצליחות לפרוץ את גבולות העין. ואני מתה מבפנים כבר הרבה מאוד שנים. אף אחד לא רואה, הכינוי הזה הוא לא סתם. רוצה למות, חושבת כמה קל זה. לקחת את כל הכדורים וללכת לישון. אולי לפני גם לשתות כמה בקבוקי בירה ליתר ביטחון. כשאני אסיים לכתוב את הפוסט הזה אני אמשיך את היום המדכא הזה, שבעצם רק ישנתי בו עד לפני שעה. בטח אלך ליוגה ואולי אם ישארו לי אנרגיות אצא לאיזה מועדון. או שלא, עוד לא החלטתי אם יש לי כוח להתמודד עם הקושי שבמצב הערות. אני עומדת להשאר לבד למרות שאני צריכה יותר. אני מבולבלת נורא בא לי להתאבד ברגע זה. גם לקפוץ מהגג זו אופציה כבר מבחינתי. אנדרנלין. אני גם מנותקת וגם מרגישה נורא ואיום. הפסיכולוגית שלי לא מבינה איך זה מסתדר אבל גם אני לא מבינה. וזה שאני לא רזה להחריד ושהבטן שלי תמיד מלאה כי אני חיה מארוחה לארוחה, זה משהו שאי אפשר לסבול. אני צריכה אותה מקרקרת ושטוחה בשביל להרגיש את עצמי. והוא... הנשיקה הזאת הדוחה שריח הרוח התערבב עם הבושם הגברי הזכיר לי את אבא שלי. רציתי אבל הריח הזה שיתק אותי עצר אותי. הפוסט הזה מתאר את החיים שלי בערך כרגע. אני רוצה למות הלוואי שאמות כבר. היום עברתי ברחוב ליד אתר בנייה ובתפללתי שאחת האבנים שהם העלו פשוט תנחת לי על הראש ותהרוג אותי. כל העיסוקים, העבודה, תחביבים, טיפול, תוכנית לעמוד. הכול מתגמד כשאני רוצה למות. וזה רוב הזמן. רק הטיפול יכול אולי לעזור אבל אני צריכה יותר והגבולות לא מתאימים לי. כי אני לא מתאימה. לא משנה מה יגידו, אני לא מתאימה. רק הורסת הכול. זה מי שאני מבפנים אני רוצה להרוס. הכנתי רשימה שתשכנע אותי להתאבד ברגע שאחליט אבל אפחד. הרשימה הזו, שהיא כתובה ואני נזכרת בה, מקלה עלי מאוד כי אני יודעת שהיא תעזור לי. אני לא יודעת לשמור על עצמי ואף אחד לא יודע. אז טוב שהרשימה קיימת - עד יולי.