עוד ניצחון קטן לאוסף...

לין2 · 2015-01-02T01:04:59+02:00

היום החלטתי שעבר מספיק זמן מאז הפעם האחרונה שיצאתי עם חברים, המפגשים האלה תמיד סובבים סביב אוכל וזה נורא הפחיד אותי. הזמינו אותי לעל האש ספונטני, כשעד לפני כמה חודשים בכלל טענתי שאני צמחונית ופשוט, לא אוהבת. היום החלטתי ללכת, גם כי נורא התגעגעתי, לחברים, לחוויות ו"לחיים של קודם", וגם- כי הגיע הזמן להתמודד, עכשיו כשאני במקום טוב יותר עם עצמי. היום כבר לא הפחיד אותי הביס הקטן שאצטרך לקחת כדי שיחשבו שאני אוכלת.. כי היום כבר הסכמתי לאכול. הפחד הגדול שלי היה מהבולמוסים חסרי השליטה שלי (שאגב, אני כבר כמעט חודש ללא בולמוסיי ענק, מידי פעם מעידות קטנות שאני משתלטת עליהם מהר מספיק). הגעתי, מפוחדת ונרגשת, כל כך התגעגעתי לכולם... כשהתחלנו לאכול הבנתי שבניגוד לכולם אני לא אזלול ישר מהמנגל, וזה לא עושה אותי שונה, אלא "חכמה" יותר, כך אדע בדיוק מה אני רוצה לאכול, כמה ומתי די. הכנתי לי צלחת עם מה שרציתי לאכול ממנו ושידרגתי את הצלחת בסלט נחמד שתמיד היווה עבורי פתרון לבולמוס (אם כבר אז ירקות) או סתם כדי שהצלחת תראה מלאה... הפעם לא, הוא היה חלק מהארוחה.. הכנו המבורגר עם אגוזים מושקע, ואני החלטתי שבלי לחשוב על הקלוריות, הוא חלק מהארוחה שלי. הופתעתי, שלא לומר מאוד, לגלות ששבעתי. עם חתיכת פיתה וחומוס ועוד שיפוד קטן, ממש הרגשתי שאין לי צורך ביותר. אני אפילו לא צריכה לשתות משקאות מוגזים דלי קלריות כדי למלא את עצמי... המשכנו לשבת והוצאנו בירות, שוב עלתה בי התלבטות, האם כדאי? כן, נורא בא לי, והאווירה הכל כך נחמדה לקחה ממני אפילו את המחשבות על צלחת הבשרים שמונחת מולי... אז גם שתיתי קצת בירה. לקראת סיום הביאו סלט פירות ואגוזים, אבל כבר הרגשתי שדי, ביס אחד ואני מתחילה להרגיש את האוכל כבד מידי, וגם לא כזה בא לי בכלל.. אז בחרתי לוותר.. ושוב, אף אחד לא הסתכל עלי מוזר של "למה את לא אוכלת?" להפך, היו כאלה שבחרו גם הם לוותר, לא בגלל שהם פוחדים להשמין, אלא בגלל שפשוט לא היה בא להם. נהנתי מהערב מאוד, פגשתי אנשים שהתגעגתי אליהם תקופה ארוכה מידי, התמודדתי עם מפגש שסובב סביב אוכל וחזרתי הביתה שבעה. האם זה לא שווה את זה? זה כן, לגמרי ומתישהו, זה יבוא לי כל כך בטבעיות, וללא חששות בכלל... עוד ניצחון קטן לאוסף. לילה מקסים :)