הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה
לין2

לין2

חבר קהילה
הודעה פרטית
הצטרפתי ב־ 08/07/14

הקהילות שלי

בלוגים שמעניינים אותי

פתח בלוג
לין2
לאכול עם אנשים
לאכול בחברת אנשים. לפני כמה שנים, במיונים ליחידה טכנלוגית מעולה בצבא, הגעתי נחושה להראות כמה אני טובה. פחדתי שהתיוג הראשון יהיה ״שמנה״ ושיפספסו את שאאר היתרונות שהיו בי, כי בתכלס, גם אני בעצמי לא היתי בטוחה בקיומם... אמא הכינה לי לחמניה עם שקשוקה, כזאת שאני הכי אוהבת שנשרפת מעט למטה... אפילו לא עצרתי לקנות בורקס גדול כהרגלי, כי היה לי סנדוויץ משלי.. אני זוכרת שבתוך כל היום התחרותי הזה, המלא ב״אנשים מוצלחים״ הלכתי לאיבוד.. אומנם בניגוד להיום הסנדוויץ בתיק לא הטריד אותי כל היום, אבל כשכבר הרגשתי רעב, פשוט לא הייתי מסוגלת לאכול, לא לפנ
  • User Avatar
    1 תגובה

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
לין2
החברה הכי טובה אל מול ההפרעה
כי זה הרי לא הגיוני לפספס את היום הולדת של החברה הכי טובה שלי כי אני מפחדת להשמין? ברור שזה לא הגיוני, וזה גם לא הפחד, הפחד הוא מלאכול את כל העוגה כי היא לא תשאר שלמה... וגם החטיפים בצד.. ואז אולי לנסות לשתות טיפה יותר כדי אולי להקיא, ואז להזכר מחר בבוקר, ששוב הרסתי דרך ארוכה שאני בונה. ובכל זאת, לא בא לי לפספס, אבל אני פשוט לא מצליחה להשתלט על עצמי, כבר שבועיים עם כל כך הרבה בולמוסים, שכבר לא גדולים כמו פעם, אבל עדיין ישנם. אני כבר לא נשקלת, ולא מהסיבות הנכונות, אלא כי אני מפחדת לגלות מה אני עושה לעצמי, אני מפחדת שאם אדע שעליתי עוד
  • User Avatar
    10 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
לין2
שישי שבת כבר לא מבורכים כמו פעם.
כן, כן, הכל הולך ונהיה פשוט יותר, אבל כמו לכולם, גם לי יש רגעים שקשה בהם. בשבילי שישי שבת הם האתגר האמיתי... הארוחות מבולגנות, לא ברור מה צריך לאכול מתי (למי שאוכל ע"פ תפריט כמובן) וכשהכל יוצא מכלל שליטה, אז הכל יוצא מכלל שליטה. כל שישי אני נאבקת בבולמוסים, שלפעמים גם מנצחים אותי, ואז בשבת מנסה לתקן ולהתרכז באיך שאני אמורה לאכול, אבל שוב ארוחה משפחתית גדולה. פתאום שישי שבת הם החלק השנוא לי בשבוע, כולם כל כך מבלבלים אותי שלא לומר, מלחיצים אותי... רוצה עוד אורז? עוד עוף? אולי קצת מטבוחה? לא אכלת בכלל!, ואת גם ככה רזה, אהה אז אולי קצת סל
  • User Avatar
    10 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
לין2
מחזירים אלי את השליטה.
אתמול הייתי במפגש עם המטפלת שלי. המפגש היה חיובי מכל הבחינות. הגעתי למשקל התקין שאליו תיכננו שאגיע, בזמן שבו תיכננו שאגיע אליו. הבנו גם שהעליה במשקל בכלל לא נובעת מהתפריט המאוזן שהיא נתנה לי, אלא מהבולמוסים שהיו, ושככל שהם פוחתים כך גם העליה שלי נעצרת, ולכן זהו התפריט שמתאים לי, בו אני לא רעבה, מרשה לעצמי גם להנות ממגון גדול יותר ושומרת על איזון נפשי ופיזי. הבנו גם שהבעיה היחידה שבעצם נשארה היא הבולמוסים, ושההתמודדות שלי איתם היא בעצם, לאכול אוכל אמיתי כשאני רעבה, או גם כשסתם בא לי לנשנש בלי שום קשר לתפריט שלי או למספר הארוחות שכבר אכ
  • User Avatar
    3 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
לין2
עוד ניצחון קטן לאוסף…

היום החלטתי שעבר מספיק זמן מאז הפעם האחרונה שיצאתי עם חברים, המפגשים האלה תמיד סובבים סביב אוכל וזה נורא הפחיד אותי. הזמינו אותי לעל האש ספונטני, כשעד לפני כמה חודשים בכלל טענתי שאני צמחונית ופשוט, לא אוהבת. היום החלטתי ללכת, גם כי נורא התגעגעתי, לחברים, לחוויות ו"לחיים של קודם", וגם- כי הגיע הזמן להתמודד, עכשיו כשאני במקום טוב יותר עם עצמי. היום כבר לא הפחיד אותי הביס הקטן שאצטרך לקחת כדי שיחשבו שאני אוכלת.. כי היום כבר הסכמתי לאכול. הפחד הגדול שלי היה מהבולמוסים חסרי השליטה שלי (שאגב, אני כבר כמעט חודש ללא בולמוסיי ענק, מידי פעם מעי

  • User Avatar
    5 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
לין2
אני על האנרוקסיה לא לוקחת אחריות, אני זורקת את הסבל הזה על מישהו אחר.
כן, כבר שנה שיש לי הפרעות אכילה ויש לי הרבה מה להגיד עליהם. מידי פעם אני משחזרת לעצמי בראש מה בדיוק קרה ואיך הגעתי למצב הזה. תמיד הייתי בחורה שאחראית לעצמה, מודעת ובעלת שליטה יוצאת דופן על החיים שלה (ואני לא נוטה להחמיא לעצמי סתם) ביום ארור אחד, או שבעצם, בתקופה ארורה, ההפרעה שלי לקחה ממני את זה. כל מה שרציתי היה להיות רזה ויפה, ולהמשיך להנות מהחיים, ללמוד, לצאת, לעבוד ולחיות חיים נורמלים, כי בסה"כ היו לי חיים יפים... רק שהייתי שמנמנה. בכל התקופה האחרונה פחדתי לעשות את כל אותם דברים, פחדתי לצאת מ"הסביבה הבטוחה" שלי, שחס וחלילה לא אתקל
  • User Avatar
    4 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק