כי זה הרי לא הגיוני לפספס את היום הולדת של החברה הכי טובה שלי כי אני מפחדת להשמין? ברור שזה לא הגיוני, וזה גם לא הפחד, הפחד הוא מלאכול את כל העוגה כי היא לא תשאר שלמה… וגם החטיפים בצד..
ואז אולי לנסות לשתות טיפה יותר כדי אולי להקיא, ואז להזכר מחר בבוקר, ששוב הרסתי דרך ארוכה שאני בונה. ובכל זאת, לא בא לי לפספס, אבל אני פשוט לא מצליחה להשתלט על עצמי, כבר שבועיים עם כל כך הרבה בולמוסים, שכבר לא גדולים כמו פעם, אבל עדיין ישנם. אני כבר לא נשקלת, ולא מהסיבות הנכונות, אלא כי אני מפחדת לגלות מה אני עושה לעצמי, אני מפחדת שאם אדע שעליתי עוד קיל