לאכול עם אנשים

לין2 · 2015-02-02T08:05:07+02:00

לאכול בחברת אנשים. לפני כמה שנים, במיונים ליחידה טכנלוגית מעולה בצבא, הגעתי נחושה להראות כמה אני טובה. פחדתי שהתיוג הראשון יהיה ״שמנה״ ושיפספסו את שאאר היתרונות שהיו בי, כי בתכלס, גם אני בעצמי לא היתי בטוחה בקיומם... אמא הכינה לי לחמניה עם שקשוקה, כזאת שאני הכי אוהבת שנשרפת מעט למטה... אפילו לא עצרתי לקנות בורקס גדול כהרגלי, כי היה לי סנדוויץ משלי.. אני זוכרת שבתוך כל היום התחרותי הזה, המלא ב״אנשים מוצלחים״ הלכתי לאיבוד.. אומנם בניגוד להיום הסנדוויץ בתיק לא הטריד אותי כל היום, אבל כשכבר הרגשתי רעב, פשוט לא הייתי מסוגלת לאכול, לא לפני כולם... כי מה יגידו? גם שמנה וגם אוכלת? מה שמעניין אותה עכשיו זה הסנדוויץ שלה? אז ניגשתי בשקט לשירותים, ישבתי על האסלה הסגורה, ואכלתי את הסנדוויץ במהירות, כדי לחזור מהר. ממש לא נהנתי מהסנדוויץ שנורא אהבתי בזמנו... אפילו קצת סבלתי ולא הספקתי להרגיש את הטעמים. אתמול, בדיוק שבוע אחרי שהתחלתי לעבוד במקום עבודה חדש ויוקרתי, יצאתי להפסקה עם האוכל שלי מהבית, ישבתי לבד ושיחקתי בנייד כי זה עדיין קצת מפדח, אבל לא עברו שניות ושלושה גברים שעובדים איתי קראו לי לשבת איתם, בהתחלה סירבתי בטענה שאני בשיחה, אך לאחר שלא ענו לי, קמתי ועברתי לשבת איתם. ישבתי עם 3 בחורים ואכלתי קובה עם כפית חד פעמית שהקשתה את תהליך החיתוך. ואפילו זרקתי הלצה על האוכל הביתי שאני אף פעם לא מוותרת עליו (עלק, עד לפני חודשיים לא הייתי מסוגלת להסתכל לסירים). היה לי הרבה פחות מביך, ואפילו נחמד, ואף אחד לא הסתכל מוזר, לא על הקובה ולא עליי. אז למה בעצם? כי עכשיו אני רזה? לפחות בעיני זאת התשובה, לעצמי או לסביבה. ואז עברה לי המחשבה.. בחצי שנה האחרונה עליתי 3 קילו, אני עדיין רזה (במראה, במוח אני דוב), ואם אני כנראה אעלה עוד?... כל זה? ילך לפח. ממש ברגעים אלה עצרתי את הכתיבה כדי לאכול את דייסת השיבולת שועל שאני כל כך אוהבת , דייסה! באמצע הרחוב, במקום הקולה זירו והסיגריה שלי. אז איך בעצם אני צריכה להשלים עם זה שתוך כמה חודשים אני עוד אעלה במשקל? ביחוד שכבר עכשיו אני מתחילה להרגיש שמנה שוב?