לכל סיום יש התחלה חדשה

Unbroken425 · 2015-01-16T18:31:01+02:00

היי (: אני לא כותבת פה הרבה, רק כשבא לי הרצון הזה לשתף עם אנשים שמבינים ... אז, לפני שבוע ציינתי שנה. שנה מאז שהתחלתי טיפול באנורקסיה. ומה לא עברתי בשנה הזאת. פעמיים של דיכאון שהתיש אותי מכל הדברים שהיו לי בחיים, שלא נתן לי לצאת לבית ספר, לפגוש חברים, להיות בזוגיות... שנה מלאה בהתקפי חרדה שלא נרגעו, התקפי חרדה שהכריחו אותי לחיות על כדורים פסיכיאטריים, התקפים שגרמו לי למנוע מעצמי הרבה מהשנה, רק מהפחד ממנו, מההתקף הבא. שנה של ירידה במשקל, ירידה שהובילה אותי לתת משקל למרות שתמיד הייתי ילדה רזה. ירידה שגרמה לי לקור, לסחרחורות, לאבד את המחזור, להפסיק את הגדילה שלי, לקנות בגדים פיציים או פשוט לוותר וללכת עם בגדים שנראים כמו שק עליי... שנה של מבטים, והרבה. שנה של לחשושים ודיבורים מאחוריי הגב. שנה שכולם סביבי שאלו "מה איתך" ואם "את בסדר", שנה שהחברים צחקו ושאלו אם מרעיבים אותי בבית ואם אני צריכה שהם יביאו לי אוכל. שנה של רע וסבל, בכי והרבה דפיקות חזקות על הקיר מייאוש, נשיכות על הידיים מסבל, פחד... והרבה. שנה של הבנה, הכלה והתבגרות. שנה שלמדתי על הגוף שלי, על הנשמה שלי, על הבגרות שיש בי. שנה שלא הייתי מוותרת עליה... שנה שהכניסה לי כלכך הרבה סבל וביחד כלכך הרבה תמיכה ועזרה. הטיפול לימד אותי כלים שאני מוצאת את השימוש בהם כל הזמן בלי הפסקה. עם החרדה, עם הדיכאון, עם ההפרעה ובחיים בכלל. אני מסתכלת על החיים באופטימיות, באהבה, בידיעה שיש גם ימים פחות טובים ולא תמיד מאושרים... כל פעם שמשהו מפתיע אותי אני עוצרת ואומרת לעצמי שכנראה זה מה שצריך לקרות עכשיו ואני הולכת לנצל את הטוב בזה. שנה שניצחתי את האנורקסיה. והיא עדיין חיה איתי, כנראה לתמיד. לפעמים אני מרגישה שמנה, מרגישה שהגזמתי באוכל, רוצה להתפאר באיך שירדתי במשקל כמו החברות, רוצה להיות רזה. אבל אז אני נזכרת שזה הקול החולה של המחלה. שאני בעצם רזה, אפילו רזה מדי עדיין. למרות שעליתי כמעט כל מה שירדתי. שאני רוצה להיות בריאה עם גוף בריא ונשמה שמחה ומאושרת. אז זהו. סיימתי טיפול בהפרעות אכילה. אני מגיעה להישקל מדי פעם, וכרגע רק מטפלת בשאריות החרדה הקטנות שנותרו מההתקפים של פעם. וכשאסיים עם זה, אהיה מאושרת לא משנה מה. כי אני יודעת שהצלחתי. הצלחתי למרות שכל כך הרבה פעמים רציתי לוותר, רציתי לצרוח שזה לא מגיע לי ושאני מעדיפה להיחנק למוות עכשיו ולוותר על הכל. למות רזה ועם העקשנות שלי וזהו, לא רוצה טיפול. כמה שהיה לי רע, כמה שפספסתי בשנה הזאת. כמה שכבר איבדתי. ובכל זאת הצלחתי. נשמתי עמוק כל בוקר והזכרתי לעצמי שזאת זכות ומתנה להיות בחיים ושאני הולכת לנצח. ועשיתי את כל זה בשנה. בטוחה שעוד יהיו תקופות רעות יותר ורעות פחות, אבל הוכחתי לעצמי כמה כוחות יש לי ושום דבר לא ישנה את זה. אז בסיום החפירה, בפעם הבאה שתחשבו להתייאש, תזכרו שתמיד אפשר, אין דבר כזה שלא יהיה טוב, חייב להיות. בהצלחה והמון אהבה לכולם פה שהיו בשבילי משענת מדהימה בשנה הזאת, כמעט כל יום שנכנסתי לקבל מהסיפורים והחוויות האישיות שלכם כוחות. תודה (: