יומולדת חודשיים

דניאל26 · 2015-02-19T20:59:17+02:00

היום זה 8 שבועות מאז שנכנסתי לאישפוז יום - חודשיים . אני יסכם את החודשיים האלה ב 3 מילים - קשים ומתישים מאוד. בהתחלה היה לי שוק לקח לי לעכל שאני אנורקסית כמה שבועות.. הרגשות שבערו בי בהתחלה מאוד היו פחד וכעס להורים שלי גם לקח לעכל תקופה לא קצרה בהתחלה הם מאוד כעסו אבל עם הזמן הם הבינו ורק תמכו. בסוף החודש הראשון נכנסתי לרשימת המתנה של האישפוז המלא - בנתיים עבר חודש מאז ואני בהמתנה.. בהתחלה הגעתי לאישפוז יום במצב מאוד לא טוב הכבד לא עבד הכליות התחילו לזייף המחזור מזמן כבר אמר שלום עם סכנה של שיתוק בגפיים בגלל חוסר זרימת דם בריחת סידן חילוף חומרים נמוך מאוד וחור קטן שנוצר בלב עקב הירידה הרבה במשקל- זה מה שקורה שיש תת משקל ו3 שנים של הקאות. וצומות. ופעילות גופנית אובססיבית ומתישה. פעם היה לי סדר יום נורא פשוט - קמה ב6 בבוקר הולכת לחדר כושר עד 8 משם הביתה אוכלת משהו קטן משם לבית הספר מחזיקה את עצמי שם לשעה שעתיים מטפסת על הגדר חוזרת הביתה ישנה אוכלת משהו קטן ישנה מחכה לערב אוכלת משהו קטן והולכת לישון עד יום למוחרת וסופי השבוע שלי היו מלאים בבולמוסים בלי הפסקה וככה חוזר על עצמו. - לא היה לי חיים התנתקתי מהחברה מהמשפחה מהעולם. והיום לפני חודשיים נכנסתי למציאות חדשה מציאות מפחידה לא מוכרת . לפני חודשיים נולדתי מחדש ואני עדיין קטנה וכדי להחלים אני צריכה להיות סבלנית ולחכות וכל יום בישבילי הוא מלחמה עצמית. לצמצם או לא לצמצמם להקיא או לא להקיא לחתוך או לא לחתוך. כל יום אני צריכה להילחם בעצמי ולהילחם בדחפים שלי . עברו חודשיים קשים בהם נאבקתי לא להגיע למשקל יעד - והיום אני במשקל יעד לא גרם יותר ולא גרם פחות. יש לי בעיה עם המשקל יעד לא טוב לי המספר אני רוצה פחות אבל אני יכולה להמשיך לחלום. דברים שקרו בחודשיים האלה - לא הקאתי אפילו פעם אחת מאז האישפוז יום ולא בגלל שלא היה לי דחף אלה בגלל שאני פוחדת שאני ישמין מהבולמוסים כי אני גם צריכה לאכול..זה הדבר שמונע ממני להקיא. וזה כל כך חסר לי אבל הפחד מהשמנה יותר מפחיד אותי. חודשיים של חוסר שינה כל פעם היא מעלה את הפריזמה ושוב אני לא יכולה לישון. חרדות פחדים זה מה שמלווה אותי כל יום. חרדה מהשמנה חרדה מאוכל . יש לי גם דיכאון שזה לא מוסיף לכל המצב אין לי כח לעשות כלום אין לי כח לשום דבר ואין מצב רוח בכלל. וביום ראשון אני יצטרך ללכת לבית הספר ואני לא יודעת איך אני יעשה את זה אני לא מרוכזת בשום דבר . ואני מרגישה בדידות נוראה ושיעמום ואני כל פעם מחכה שיגיע מחר שרק יעבור עוד יום ועוד יום . לא מחכה לשום דבר רק מחכה שיעבור הזמן. ומה שמציל אותי זה הפורום הזה אני לא יודעת מה היייתי עושה בלעדיכן . אז הנה היום אני חוגגת יומולדת חודשיים