שיתוף קצר - כמוני

הריונית9 · 2015-08-26T19:42:27+03:00

לפני כמה שבועות הפסקתי להקיא. התברר שיש לי בעיה רצינית שנגרמה עקב ההקאות ככל הנראה והתווספה למשהו גנטי שהיה. כרגע אחרי טיפולים ואשפוז אני עדיין עם דלקת במערכת העיכול. המליצו לי על אוכל שבעצם דומה מאד לאוכל שאוכלים בגסטריטיס ונתנו כדורים לעיכול ודברים נוספים לטיפול. הבעיה שלי היא שאני בתת משקל ..והיו לי בולמוסים מאד רציניים בעבר , הקאות שהיו מגיעות גם ל 3-5 פעמים ביום. כמובן שכל זה לא הפריע לי עד שלא אושפזתי עם כל הדלקות במערכת העיכול. לאחר ששוחררתי לא היה לי רצון להקיא בכלל. אכלתי בריא, הייתי מאד חלשה , התחלתי להגדיל מנות. היו לי נפיחויות לא מהעולם הזה. הבטן שלי נראתה חודש 9 ..הסתובבתי בבגדים רחבים , כמובן שזו רק הבטן שאר המקומות נראו בדיוק אותו דבר (תת משקל מובהק). הדברים בחיים התחילו להסתדר בחודש האחרון , פתאם היה לי חשק לחיות. לא נסגרתי בעצמי ועשיתי דברים שמזמן רציתי. אני ממש ממש ממש פעם ראשונה הייתי מאושרת , כמו ילדה קטנה התלהבתי מהכל. מהשקיעה, משיחות עם חברות , מהיחסים שרק התחזקו עם הבן זוג (אותו שיתפתי בכל סיפור הפרעות אכילה , סיפרתי גם להורים !!! זה היה צעד חשוב..והם תמכו בי בכל זמן המחלה ). אכלתי בריא מאד ..אפילו שמחתי שנתנו לי תפריט בריא. התחלתי להרגיש מצויין . ועכשיו כשחזרתי לשגרה היומיומית...קרה היום משהו! אכלתי המון...אוכל בריא. אכלתי מלא ארוחות בריאות במשך כל היום. אני חושבת שהגוף פשוט מאותת שהוא עדיין בתת משקל. בגלל שאכלתי המון הבטן שוב התנפחה מאד . וכבר כמה שעות שאני שוב בדכאון הזה שהיה לי פעם..כשלא הייתי מרוצה מהרזון הפסיכי שלי :( אני רוצה לציין שמהטבע אני מאד רזה. אף פעם לא היו לי קפלים או אפילו סימן לשומן יתר..הייתי רזה קצת מתחת למשקל התקין כאשר התחילה ההפרעה. כבר כמה שעות שאני מרגישה שאני מאשימה את עצמי , וכועסת על עצמי שאכלתי כל כך הרבה. הפחד שלי שכל הבטן הזאת תתפזר לשומן בכל הגוף , אני מבינה בראש שהעניין אינו סביר. איני רוצה לחזור להקיא! היו לי מחשבות כאלה! הפחד מהעלייה במשקל משגע אותי לגמרי. למרות ששמתי לב שכשאני אוכלת בריא אני לא עולה והכל מתאזן. אבל היום כנראה הגזמתי ..אכלתי 5-6 פעמים כל ארוחה ארוחה למרות שהייתה מורכבת מכל מני יסודות בריאים. איך מטפלים בהרגשה הזו? אני אשמח לשוחח עם אנשים שבאמת הצליחו להתגבר על ההקאות..ואולי לשמוע אפילו טיפים בהתמודדות ביומיומית הזו . לא קל בכלל ! כייף לי מאד לכתוב כאן ..כמישהי שלא מקיאה זמן רב יחסית. אני רוצה להגיד שהכל זמני בעולם הזה . כמו שאנחנו זמניים גם להפרעה שלנו יש סוף ..וכדאי שאתם תשימו אותו ולא בית חולים. כי עובדה שכל כך נבהלתי ,בהיותי בריאה תמיד ,להיות מאושפזת מסיבה לא ברור (רק לי היה מובן מה קורה בעצם). אני מקווה שאני לא יחזור לסיוט הזה!!