D Edit כואב.הכל כואב. פריקה. היא לא תענה לכם אם תפגעו בה. סביר להניח שלא תרים את ראשה, ובטח שלא תיישיר מבט. המילים שלכם יכנסו בה כמו חצים ויינעצו עמוק בבטן.היא תשתוק.לא תנסה להחזיר לכם.לא תתאמץ לעצור את מטח העלבונות. ובלילה, היא תבכה בשקט לכרית, כדי שאיש לא ישמע.היא תבכה ותרגיש בבטן המקרקרת ובכאבי הרעב. והיא לא תספר לאף אחד עד כמה נבהלה מאותם הנערים שרדפו. וקראו לעברה מילים מלוכלכות.ניסו לגעת. והיא ברחה, אבל הנפש עוד שם. היא תרעיב את עצמה.הכל כדי לא לגדול.הכל כדי לא להרגיש מזוהמת ודוחה.מחוללת. שלא ייסתכלו בה הנערים המפחידים מאותו הערב. או נהג האוטובוס. או השכן. עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 5 תגובות כואב.הכל כואב. פריקה. <p>היא לא תענה לכם אם תפגעו בה. סביר להניח שלא תרים את ראשה, ובטח שלא תיישיר מבט. המילים שלכם יכנסו בה כמו חצים ויינעצו עמוק בבטן.היא תשתוק.לא תנסה להחזיר לכם.לא תתאמץ לעצור את מטח העלבונות. <br /> ובלילה, היא תבכה בשקט לכרית, כדי שאיש לא ישמע.היא תבכה ותרגיש בבטן המקרקרת ובכאבי הרעב.<br /> והיא לא תספר לאף אחד עד כמה נבהלה מאותם הנערים שרדפו. וקראו לעברה מילים מלוכלכות.ניסו לגעת. והיא ברחה, אבל הנפש עוד שם.<br /> היא תרעיב את עצמה.הכל כדי לא לגדול.הכל כדי לא להרגיש מזוהמת ודוחה.מחוללת. שלא ייסתכלו בה הנערים המפחידים מאותו הערב. או נהג האוטובוס. או השכן.<br /> היא תקבל את העונש שלה בשקט. חבטה. ועוד אחת.היא תסתום את הפה. מקסימום תייבב מעט.היא מנותקת. גופה הוא לא שלה. היא רואה את המתרחש מבחוץ.מחזה המוצג באיטיות.שלא נוגע לה.היא לא שם.<br /> וביום שלמחרת היא תאכל קצת פחות. כדי להרגיש יותר בשליטה. עכשיו היא מרגישה את הרעב.היא מרגישה.הוא שם וכך גם היא.מחוברת לעצמה ולגופה.עכשיו בסדר.<br /> אתם יכולים לעזוב אותה,לבדה. אתם יכולים להתעלם ממנה. ולא משנה כמה רע, היא תמשיך כאילו כלום.היא לא תעצור. תתפקד עם חיוך מזוייף על פניה. <br /> איש לא יכול לראות, אבל יש לה חברה. אחת כזאת שגרה בתוכה ובעצם כבר חלק בלתי נפרד ממנה. ביחד הן בנו עולם, יקום מקביל.<br /> חברה שמרגיעה ובאותו הזמן לא נותנת מנוח. חברה שגורמת לה להרגיש חזקה אבל מתישה עוד ועוד, כל יום.<br /> ואם תנסו לקחת אותה ממנה.או אפילו להתקרב אליה. להתערב,לשנות, להחליט לה. פתאום היא כבר לא תשתוק.לא תשב בשקט ובנימוס. היא תצעק.תצרח. תלחם בכל כוחותיה על אף החולשה. על החברה הזאת היא לא תוותר כל כך מהר. הכאב הנפשי יגמור אותה.רגשות בעוצמה גבוהה שלא ניתן לשאת. היא לא תוכל להתמודד בהעדרה.<br /> בתוך תוכה היא יודעת שגם מקום המפלט שלה יכניע אותה בסופו של דבר. שבסוף החברה הכי טובה תבגוד.<br /> אבל היא כבר לא זוכרת מציאות שונה.ורק מקווה שיום אחד יהיה קצת יותר טוב,ושאפשר אחרת. שיבוא יום ותוכל לחיות עוד פעם. ולהיות. למרות כל הכאב והצלקות. ואז תחבק אותה חיבוק אחרון. תפרד יפה. תחביא חיוך קטן של שמחה והקלה, כדי שהחברה ההיא, שלא תעלב. ותתן לה ללכת.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה