daria2055

היא לא תענה לכם אם תפגעו בה. סביר להניח שלא תרים את ראשה, ובטח שלא תיישיר מבט. המילים שלכם יכנסו בה כמו חצים ויינעצו עמוק בבטן.היא תשתוק.לא תנסה להחזיר לכם.לא תתאמץ לעצור את מטח העלבונות. 
ובלילה, היא תבכה בשקט לכרית, כדי שאיש לא ישמע.היא תבכה ותרגיש בבטן המקרקרת ובכאבי הרעב.
והיא לא תספר לאף אחד עד כמה נבהלה מאותם הנערים שרדפו. וקראו לעברה מילים מלוכלכות.ניסו לגעת. והיא ברחה, אבל הנפש עוד שם.
היא תרעיב את עצמה.הכל כדי לא לגדול.הכל כדי לא להרגיש מזוהמת ודוחה.מחוללת. שלא ייסתכלו בה הנערים המפחידים מאותו הערב. או נהג האוטובוס. או השכ

אני יודעת שזה יגמר רק כשארצה שזה יגמר. לא שטוב לי במצב הנוכחי... אבל זה מה שאני מכירה. זה מה שמרגיע. שנותן לי תחושה (כל כך שיקרית) של רוגע, שליטה.הצלחה מסויימת. אבל הכל בו בזמן סוער ומכאיב. כואב לי. לא מסוגלת להתמודד יותר.הכל חסר משמעות. לא מוצאת שום טעם לחיים ופשוט מרגישה אבודה, מנותקת..מפוחדת...לא מסוגלת ״לוותר״ על ההפרעה כרגע.להיפך, אני לגמרי מחבקת אותה אלי.חזק חזק.מוצאת את עצמי תוהה עד כמה טיפול חדש ונוסף יהיה יעיל. הרי אני לא מוכנה לזה עכשיו.בעצם, מתי אי פעם הייתי מוכנה? שקר. שקר לעצמי,לסביבה למטפלים. אף פעם לא באמת הייתי מוכנה ל

מחפשת דיאטנית ופסיכולוגית (שמומחית לה״א) באיזור ירושלים,דיי דחוף...

אשמח לשמוע גם על אופציות של מסגרות ציבוריות(מרפאות, בתי חולים..), וגם על מטפלות פרטיות במחירים שפויים...