אודי 4000

אין לי כוח יותר מהיחס החרא של חלק מהצוות במחלקה אני כבר מאושפזת חודשים בתל השומר הפרעות אכילה מבוגרים ואחרי הארוחות אני סובלת מהאוכל שעולה אני פונה לצוות שבחדר השגחה ואומרת להם שעולה לי ואני בולעת ושוב עולה והם אומרים לי לקחת תמס אני פונה לדלפק האחיות שהאחות האחראית מדברת שם בפלפון הפרטי שלה ואני מבקשת בשקט ועדינות תמס וכתשובה אני מקבלת שאני מפריעה לה לדבר והיא כועסת עלי שיצאתי מחדר השגחה בשביל זה אבל אחיות אחרות אמרו לי לגשת למה מגיע לי יחס חרא כזה וזה לא הפעם הראשונה נשבר לי להילחם עם יחס כזה גם ככה קשה לי ולא מגיע לי כזה יחס לא עשיעוד...

אין לי כוח
אני כבר 3 שבועות במחלקה
והכל אותו דבר אין שינוי
לוקחים לי מגשים
ועכשיו שכל כך התאמצתי שוב המגש נלקח וזה אומר עוד פעם 2 אינשור ואני לא יכולה יותר
קשה לי
אני לא יכולה עם האינשורים האלה והעונשים האלה כבר
אני מרוסקת מבפנים מנסה לקום ושוב מתרסקת תלויה בכדורי הרגעה וחרא לי
לא רוצה חיים כאלה
אני מותשת מעצמי מהחיים ומהכול
עייפה מהמרוץ הזה שלא נגמר
ואמא לא רוצה שאני ילך הביתה אז אין לי לאן ללכת ואני חייבת להישאר
אבל קשה לי פה ואין לי כוח מרגישה בקרוסלה שמסתובבת בחוזקה ולא נעצרת
דייייייייי תעצרווווווו כבר תחיים האלה
אני רוצה לחיות אבעוד...

סבתא נפתרה ביום חמישי וכרגע אנחנו בשבעה והמשפחה שלי יודעת על האנורקסיה שלי וגם שאני מנסה לאכול אני מרגישה שכולם מסתכלים עלי ובוחנים אותי אתמול החלטתי שבא לי לנסות לחם שום וכשבאתי לקחת אח של אמא שלי אמר היא אוכלת את זה היא יודעת שיש בזה ...
זהו הוא הפיל אותי בבום ואני לא יודעת איך להעביר את שאר השבוע

היי
אני כבר 4 חודשים בלי מחזור
אתמול התחיל לי דימום של טיפה מידי פעם
והיום הוא התגבר יותר כמו דליל בנורמה אלא קצת פחות ואני לא יודעת מה זה כי אני לא עליתי אלא אני פחות והמחזור הפסיק לי בגלל תת משקל אז ומאז אני רק בירידה אז זה נקרא מחזור ? או מה זה?

זה אולי מוזר
אבל היום יצאתי עם חברה דיברנו צחקנו
והגענו למסקנה שגם אחרי ה30 של חבר שלי אני בעצם לא בטוחה שאני רוצה להתאשפז
וזהו הגעתי הביתה והודיעו לי שעוד חברה שלי התארסה ועוד חברה שלי עוד חודשיים מתחתנת וחשבתי על החיים על אנה על האישפוזים על הכל וכן הגעתי אחרי שעתיים של מחשבות מטורפות למסקנה שבעצם עד עכשיו באיזה שהו מובן השארתי את אנה איתי שאני בעצם פחדתי לעזוב אותה לחיות כמו כולם וכן החברה בחוץ הבריאה לא סופרת כל יום קלוריות מיחסת חשיבות למשקל נשקלת כל יום ולא רק המראה שלהם מעסיק אותם אז כן יום הם עולים יום יורדים מידה יותר מידה פחועוד...

רוצה לשתף את מקרה שהיה לי היום אחי גם לא מרגיש טוב וקיבל חופש מהצבא והלך לחבר שלו לנוח שם עכשיו אני יודעת ששם אין לו תנאים מבחינת הגיינה אוכל שתיה או כל דבר אז אמרתי לו שנפגש ונלך לבית בדרך נכנסתי לחנות לקנות לו שווארמה חיכתי בתור 20 דקות שאני צמחונית 6 שנים וקשה לי עם הריח נתתי לו כל מה שהוא רצה כשנפגשנו הוא רצה שאני יחזיק לו תמנה כשהיא פתוחה בלי שקית ולא הסכמתי והסברתי לו יפה שזה קשה לי מאותו רגע הוא לא הפסיק לרדת עלי ולזרוק לי מילים פוגעות על זה שאני צמחונית ואמא הייתה איתנו והיא לא העירה לו כדי שהוא לא יפגע וילך כי היא מנסה לחזק תעוד...

דיי כבר לא מבינה מה אלהים רוצה ממני שבוע שעבר קברתי את החבר שלי ואני מרוסקת נפשית ומאז הלוויה אני יושנת אולי שעתיים ביממה לא ברצף ואני כבר חלשה ועצבנית כל היום וזה לא מספיק כנראה כי היום הלכתי לרופא אחרי חום של אתמול ואני גם עם דלקת גרון דייי כמה אפשר אין עוד יצורים בעולם שאת כל החרא צריך להפיל רק עלי אין לי כוח יותר כואב לי לשתות לאכול לדבר לבלוע במיוחד כדורים מה עוד החיים האלה זוממים לי רק תכינו אותי שזה לא יפול עלי בבום

הבוקר שהייתי במיטה הורים שלי חשבו שאני יושנת והרשו לעצמם לדבר חופשי ובקול כך ששמעתי את כל השיחה
הם דיברו עלי ואבא אמר לאמא שהוא לא יכול יותר לשמוע שאני בוכה בלילה ועל הצימצומים ועל המראה שזה כבר בלתי נסבל והוא לא רוצה לקחת אחריות ואמא אמרה לו שאני אחראית על עצמי ושלא יגיד כלום וגם ככה אני עוברת תקופה קשה אחרי שחבר שלי נפתר ביום שישי
אבל אם אני עושה להם קשה אני לא רוצה שהם יסבלו בגללי ואולי כדי שאני ילך לשכור דירה אבל אז יהיה לי יותר קשה להילחם לא יודעת מה לעשות

אני כבר חודש פלוס לא מאוזנת בכלל וכרגע בנוסף לכל זה הדיטנית שלי יצאה לחופשה של 3 שבועות אז אני לבד ויש לי פסיכיטרית פעם בחודש ואין לי פסיכולוגית אז אני כרגע כבר כמעט שבועים מנסה להתמודד לבד ואני מרגישה שאני קצת מוותרת לעצמי אבל מצד שני אין לי כוח ואני מתחרפת בלי השקילה השבועית
מה אפשר לעשות זה חכם ללכת לאחות בקופת חולים להישקל וגם קשה לי ממש עם התפריט
מרגישה שזה פשוט אבוד

דיי אני כבר לא יכולה יותר
אני מרגישה כמו בנדנדה
רגע אחד למעלה ושוב אני למטה
לא רואה תסוף
אחרי האישפוז האחרון הבטחתי לעצמי שזהו אני תופסת את עצמי וכן הצלחתי בערך 4 חודשים של מלחמה יום יום התחלתי לעבוד ולשקם את עצמי
ושוב זה באה אלי כבר תקופה של חודש שאני נלחמת והחיים רק מפילים אותי יום חמישי לפני שבועים הכלבה שלי מתה אחכ בשבת יומיים אחכ הידיד הכי טוב שלי טבע ובמצב נואש ודיי אין לי כוח יותר להילחם אני מחולקת לכל כך הרבה ואין לי כוח להיחלם בשביל עצמי
היום באתי לבקר חבר בתל השומר והוא שאל אותי מתי אני חוזרת למחלקה
ואני לא יודעת מה לעשות אםעוד...

חוזרת בחזרה עכשיו למחלקה עם המון כוחות מהאחיניות הקטנות שלי מה שהכי נתן לי כוח זה שאחינית שלי בת 5 אמרה לי "את יפה " דבר שבדרך כלל היא לא אומרת וזה נתן לי להרגיש שנכון עליתי אבל אני בסדר

אני כרגע בתל השומר המצב רוח שלי על הפנים ד י ק א ו ן הכול התחיל מארוחת 4 יש לי אובססיות שקשורות לאוכל ואחת מהם זה שאסור שיגע לי אוכל בידיים כי הקלוריות נכנסות לגוף וזה יכול להטריף אותי כל התפריט שלי זה אנשור ואוכל עטוף שאני יכולה לא לגעת בו עד היום היה בסדר היום בארוחת 4 הדבש נגע לי ביד ואני התחרפנתי ונכנסתי להתקף חרדה אז הם לקחו לי תמגש ששווי הקלוריות שלו זה אנשור אחד ונתנו לי 2 אנשורים שזה ממש לא פייר הצלחתי לחלק אותם לפעמים 1בשעה 5 ואחד ב6.5 ב8 היה לי ארוחת ערב והאנשור שלי עוד לא ירד הכול תקוע לי בפנים פחדתי לאכול ולהקיא אבל זה לעוד...