Edit חדש כאן… קצת עלי ועל הדיכאון שלי.. יומיים לאחר שמלאו לי 13 הורי התגרשו וזמן קצר לאחר מכן עזבנו את אילת (עיר הולדתי) ועברנו לגור בקרית גת. הקשר עם אבא הלך והתנתק בשיטתיות וכך מצאתי את עצמי מתחיל לחפש מי שישלים לי את הדמות האבהית שכה הייתי זקוק לה. כך הכרתי את דני, 26, מרחובות. עם דני הייתי מדבר בטלפון שעות על הלימודים, על תחביבים, על דברים שעוברים עלי ביום יום. היינו מדברים על הא ועל דא. אני מודה שהיה כיף לדבר איתו. הרגשתי שיש לי עם מי לדבר. אמא השקיעה עצמה בעבודה כך שהיתה לא ממש יכולתי לדבר. לפחות היה לי לדבר עם דני. כך חלף לו הזמן ואני משוחח עם דני בטלפון מידי יום. לאעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 11 תגובות חדש כאן… קצת עלי ועל הדיכאון שלי.. <p>יומיים לאחר שמלאו לי 13 הורי התגרשו וזמן קצר לאחר מכן עזבנו את אילת (עיר הולדתי) ועברנו לגור בקרית גת.<br /> הקשר עם אבא הלך והתנתק בשיטתיות וכך מצאתי את עצמי מתחיל לחפש מי שישלים לי את הדמות האבהית שכה הייתי זקוק לה.<br /> כך הכרתי את דני, 26, מרחובות.<br /> עם דני הייתי מדבר בטלפון שעות על הלימודים, על תחביבים, על דברים שעוברים עלי ביום יום. היינו מדברים על הא ועל דא.<br /> אני מודה שהיה כיף לדבר איתו. הרגשתי שיש לי עם מי לדבר.<br /> אמא השקיעה עצמה בעבודה כך שהיתה לא ממש יכולתי לדבר. לפחות היה לי לדבר עם דני.<br /> כך חלף לו הזמן ואני משוחח עם דני בטלפון מידי יום.<br /> לאחר זמן מה, לא זוכר בדיוק כמה זמן עבר מאז שהכרתי אותו, דני הזמין אותי לבקר אותו ברחובות.<br /> הייתי כל כך תמים שלמחרת, במקום להיות ילד טוב וללכת לבית הספר, תפסתי אוטובוס ונסעתי לרחובות.<br /> לקח לי זמן למצוא את דני. הייתי בטוח שהבריז לי והנה אני תקוע בעיר זרה בלי כסף לחזור הביתה. בשיחת גוביינא התקשרתי לאמא וביקשתי ממנה שתבוא לקחת אותי.<br /> בסופו של דבר פגשתי את דני והוא לקח אותי אליו הביתה. שם, היינו לבד.<br /> בהתחלה ישבנו ודיברנו.<br /> הוא הגיש לי כוס שתיה. לא זוכר אם זה היה מים או קולה.<br /> כך ישבנו ודיברנו.<br /> בהתחלה הוא ישב מולי ואחר כך הוא עבר לשבת לידי. רצה לחבק אבל דני לא הסתפק רק בחיבוק. הוא התחיל לגעת בי. נגע במקומות שלא היה לי נעים שהוא נגע שם אבל עם יד אחת ליטף ועם יד שניה החזיק אותי שלא אזוז.<br /> אמר כמה הוא מצטער על מה שאני עובר עם אבא ושלא מגיע לי לעבור כזה דבר ושהוא, דני, לא יתן שמישהו יזיק לי ושאני מוגן איתו.<br /> אמר את זה והפשיט אותי לגמרי.<br /> כשדני גמר לעשות את מה שעשה, התלבשתי ואז דני נתן לי כסף. שיהיה לי איך לחזור הביתה.<br /> הייתי ילד. ספק נער. תמים. נאיבי. בנוסף לכל אלו, הרגשתי גם מחולל. מלוכלך. מטונף.<br /> הגעתי הביתה, אמא לא היתה בבית והדבר הראשון שרציתי לעשות זה להיכנס להתקלח. קיוויתי שהמים החמים במקלחת יורידו ממני את כל הלכלוך שדבק בי ברחובות.<br /> לא יודע כמה זמן הייתי במקלחת אך בסופו של דבר סגרתי את המים, התנגבתי ויצאתי.<br /> אמא בדיוק חזרה הביתה ואיך שראתה אותי, נתנה לי סטירה.<br /> איפה היית? היא שאלה ואני.. אני לא ידעתי מה לספר לה. סיפרתי לה שנסעתי לבקר חבר שהכרתי מבית הספר. לא ממש השקעתי מחשבה על מה שיצא לי מהפה אבל בדבר אחד הייתי בטוח. לא היה לי כוח להתמודד שוב עם דני.<br /> רק לאחר תקופה, לא זוכר כמה זמן אחרי, אזרתי אומץ וסיפרתי לאמא מה באמת היה ברחובות. אמא אומרת שעכשיו היא מבינה את כל הרמזים שהיא טוענת שפיזרתי מסביב.<br /> נסענו למשטרה ברחובות כדי להגיש את התלונה.<br /> עברתי חקירות על גבי חקירות.<br /> באיזשהו שלב אמא סיפרה לי שתפסו אותו. שהוא לא הכחיש כלום.<br /> אחרי זמן מה, קיבלנו מכתב הביתה. במכתב נאמר לנו כי מחוסר הוכחות התיק נגד דני נסגר.<br /> באותו זמן הייתי מטופל אצל פסיכולוג, עקב הגירושים של ההורים.<br /> לאחר שאמא גילתה מה באמת קרה ברחובות, באחת הפגישות עם הפסיכולוג, אמא סיפרה לו על מה שעברתי ואותו פסיכולוג אמר לה שפשוט שלא תדבר איתי על זה וזה יעבור לבד. מעצמו.<br /> במילים אחרות, טיטא את הדברים מתחת לשטיח.<br /> דני, שמסתבר כי זהו שם בדוי שאימץ לעצמו. שמו האמיתי מומי לוי, יצא מהסיפור הזה ללא פגע. המשיך בחייו, הפך למפורסם. חי את החיים ואני.. אני יצאתי מהסיפור הזה עם נפש פגועה, שבורה, מרוסקת.<br /> לאחר הסיפור הזה, עברתי עוד כמה דברים שגרמו לנפש שלי להתרסק עוד יותר אבל זה.. זה כבר סיפור אחר. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה